|
|
|
|
פיטורי גלנט -נקודת מפנה בסיקור [צילום: פלאש 90]
|
|
|
נקודת מפנה בסיקור הרפורמה חלה עם פיטוריו של שר הביטחון, יואב גלנט, ב-26 במרס. אז התרחבו המחאות בישראל, ובהתאם לכך הסיקור התקשורתי של הנושא בסין גבר לזמן קצר. כך למשל, "יומון העם" פרסם סיקור נרחב על הרפורמה ב-27 במרס, בדיווח שכותרתו ״פיטורי שר הביטחון וקידום הרפורמה המשפטית״; בדיווח זה צוטט גם מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, באומרו, כי "נתניהו יכול לפטר את שר הביטחון שלו אך אינו יכול לפטור בלא-כלום את האזהרות ששמע מגלנט".
באותו יום, ותחת אותה כותרת, פרסמה סוכנות הידיעות הממלכתית הרשמית של סין וגוף התקשורת הגדול ביותר בסין, שין-חואה, כתבה על נושא זה. דיווחים נוספים, למשל תחת הכותרת "630,000 אנשים יצאו לצעוד ולהפגין ברחובות – מה קורה לישראל?", טענו, כי פיטוריו של גלנט נבעו מהתנגדותו בפומבי לרפורמה. אחרים מסרו, כי הפיטורים החריפו את גל המחאה והובילו לעצירה מוחלטת של הכלכלה הישראלית.
לאחר השהיית החקיקה, ב-10 באפריל, פרסמה סוכנות שין-חואה מאמר ארוך: "מכון מחקר מסתורי מופיע: האם ארה"ב עומדת מאחורי המשבר בישראל?". מאמר זה מציג את פורום קהלת כמכון מחקר הממומן על-ידי ארה"ב ומניע את הרפורמה, ואת התהייה עד כמה ארה"ב, "שנוהגת להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות", קשורה בכך. עם זאת, במחציתו השנייה של המאמר מוצגת תזה הפוכה שלפיה ארה"ב היא המממנת את ההפגנות נגד הרפורמה. לקראת סופו של המאמר הופיע דיון מאוזן יותר, עם ציטוטים ממגוון כלי תקשורת מובילים במערב, לפיו הרפורמה והמחאה גם יחד נובעות מסיבות עומק חברתיות ופוליטיות פנימיות אחרות בישראל.
חוקרים באוניברסיטאות בסין, דוגמת פודאן או האקדמיה של שאנגחאי למדעי החברה, פרסמו אף הם מאמרים שניסו להסביר את הרפורמה והמחאה, הן בהקשר האמריקני והן בהקשר של מה שמכונה "גל הפיוס" במזרח התיכון (אירן, סעודיה, סוריה ועוד), תוך תהייה על עתידה של ישראל ככלל. תהייה שכזו, לגבי עתידה של ישראל (הישרדותה או אופיה), עולה תדיר ברבים מהמאמרים שפורסמו ומתפרסמים במהלך החודשים האחרונים. ההפגנות הספורות של תומכי הרפורמה, אגב, סוקרו באופן מינימלי.
אתרי חדשות שונים בסין הדגישו, כי מדובר ברפורמות הנוגעות למערכת המשפט, שהפכו לפתיל שהצית את ההפגנות הארציות, וכי הן נתפסו כפגיעה במוסדות הדמוקרטיים ובערעור עקרון הפרדת הרשויות בישראל. תשומת לב מיוחדת קיבלו הגברת המעורבות הפוליטית במינוי שופטים, מתן חופש גדול יותר לרשות המבצעת, הגברת השפעת הממשלה בחיים הפוליטיים בישראל והחלשת כוחו של בית המשפט העליון. גם הבעייתיות המשפטית של בנימין נתניהו והשאלה האם זהו אמצעי עבורו להתחמק ממשפטו הוצגה בחלק מהדיווחים.
|
|
|
|
|
כמעט אין ביטוי לתומכים [צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90]
|
|
|
מרבית הדיווחים מתבססים על סוכנויות ידיעות זרות, המתמקדות בתעשיית ההיי-טק בישראל ובהתנגדותה הנחרצת לרפורמה, בציטוטים של בעלות בריתה המתנגדות להרפורמה, ומצטטות את המכון הישראלי לדמוקרטיה אעשר טען שישראל מצויה ב"תחילתו של משבר חוקתי". באשר להפגנות, מרבית הדיווחים תיארו אותן כ"כאוס", "האביב הישראלי" (כאנלוגיה ל"אביב הערבי"), "המחאה הגדולה ביותר בתולדות ישראל" ו"השינוי הפוליטי החתרני ביותר מאז הקמתה של מדינת ישראל".
עוד נטען כי ההפגנות מובילות לפגיעה חמורה בסדר החברתי, הביטחון והיציבות במדינה. כך למשל דווח, כי בתוך "המהומה" בישראל, משתנה גם המצב הפוליטי-ביטחוני וישראל מצויה בתחושת משבר לאחר שינוי המצב הגיאו-אסטרטגי הרחב יותר, קרי: המתיחות מול הפלשתינים והגעתן של סעודיה הסעודית ואירן להסכם שנחתם בבייג'ינג לשיקום הקשרים הדיפלומטיים ופתיחת שגרירויותיהן. זאת, בנוסף לשיתוק המערכתי בו מצויה ישראל, בין היתר עקב השבתתם של מערכת החינוך, שירותים ציבוריים ועסקים מקומיים.
מספר גופי תקשורת בסין בחרו להתמקד במרקם החברתי בישראל ותיארו את המחאה כמאבק בין תחתית החברה לאליטות, בין חילוניים לדתיים ובין אשכנזים למזרחים. לדבריהם, במחאה באים לידי ביטוי הרקע והערכים התרבותיים השונים של מזרח ומערב, כמו גם "המערכת המעמדית המובהקת" המתקיימת בישראל.
לעיתים הם מציינים, כי לאחר שנתניהו ניצל במשך שנים רבות את השסעים בין ימין ושמאל, שסעים שלו יצאו מכלל שליטה והחברה הישראלית נקרעת על-רקע המחאות. בהתאם, כך נטען, כי הרפורמה לא משפיעה רק על מערכת המשפט והקריירה הפוליטית של נתניהו, אלא גם על עתידה החברתי של ישראל, ונשאלת השאלה האם משמעות הרפורמה היא הפיכת ישראל למדינת אפרטהייד המפלה בין אזרחיה.
באתרים בסין כמעט ולא ניתן למצוא תגובות בלתי אמצעיות. המעטות שנכללו באתרי החדשות הרשמיים טענו, כי "צריך לכבד את רצון העם" או ש"נתניהו מחפש דיקטטורה". תגובות אחרות כלל לא התייחסו לרפורמה המשפטית, וניצלו את ההתרחשויות בישראל לביקורת על היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם ארה"ב, נושא אשר מעסיק מאוד את הסינים ועלה במספר רב של דיווחים.
ברשת החברתית הפופולרית Sina Weibo, ניתן למצוא התייחסויות לרפורמה, כולן תחת ההאשטאג "מחאות המוניות בישראל". בין היתר נטעו, שהימין הקיצוני רוצה להיפטר ממערכת המשפט ולהשתמש ברפורמה כדי להשתחרר מכל מגבלות. גולשים אחרים משתפים תמונות של המוני האזרחים המשתתפים בהפגנות, ואחרים קוראים "להתנגד נחרצות לדעות מערביות שגויות" כמו ממשל חוקתי", הפרדת רשויות ועצמאות הרשות השופטת.
העובדה שגם בסין, שאינה חובבת (בלשון המעטה) סיקור הפגנות בעולם, דיווחו על ההתרחשויות בישראל כמעט מן הרגע הראשון כמעט, מעידה, כי גם בעולם שאינו דמוקרטי-ליברלי עוקבים אחר המתרחש ועשויים להסיק מכך מסקנות אופרטיביות. אופי הסיקור משקף את סגנון השלטון בסין ותפיסת עולמו, שלפיה דמוקרטיה ליברלית או מחאות נגד השלטון נתפסות כבעייתיות; את התחרות האסטרטגית מול ארה"ב; וניסיון לקידום מעמדה של סין במזרח התיכון.
ספציפית ובדומה למדינות אחרות, גם בסין תופסים את מצבה של ישראל כלא-יציב, העלול להפחית מיכולותיה לקיים שיתופי פעולה עם סין, המחפשת יציבות, ואף יותר מכך – להתמודד עם המרחב המזרח-תיכוני. המיקוד המיוחד שהוקדש בחלק מהדיווחים ליחסי ישראל-ארה"ב עשוי ללמד, כי קיים פוטנציאל לשימוש ברפורמה על-ידי מדינות שונות לתקיעת טריז בין ישראל לבעלות בריתה. על ישראל להיות ערה לכך ולפעול כדי שמחד-גיסא כל הצדדים יהיו מודעים לעמדתה הרשמית, ומאידך-גיסא כדי לחזק את מעמדה גם בתקשורת הסינית.
|
|
