גדלתי בקיבוץ גבע, אך סמוך לגיוס לצבא יצאנו קבוצת נערות ונערים מן הקיבוצים לתת "שנת שירות שלישית" לקיבוצים הצעירים. הגעתי לקיבוץ שדה בוקר (1967), וזכיתי להיות משובצת לזוג פולה ודויד בן-גוריון (הצריף שלי היה צמוד אליהם), וגם לשהוֹת במשפחה מאמצת: יהושע ונחמה כהן. אינני שוכחת את חום הלב של שניהם ואת אצילות נפשם. ראיתי מקרוב את הקשר המיוחד שנרקם בינם לבין פולה ודויד, ותמיד תהיתי איך קרה שבן גוריון בעבר החרים את יהושע כאשר פיקד על הלח"י והיה שותף לפעולות נגד המנדט הבריטי, ואיך התהפכו הדברים: כאשר בן-גוריון הצטרף לשדה בוקר, יהושע היה המאבטח שלו ואיש סודו. זכיתי להיות במחיצת שניהם, וגם לחסוֹת בצל אהבתם של יהושע ונחמה. בשני הזוגות שראיתי מול עיניי התקיים הכלל "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייךְ, לכתךְ אחריי במדבר בארץ לא זרועה". אהבת יהושע ונחמה/רבקה-תפארת חקק אֵלֶּה הָיוּ יְמֵי הַמַּנְדָּט אֲפֵלָה יָרְדָה עַל הַפַּרְדֵּס לְאַחַר שֶׁהַבְּרִיטִים רָצְחוּ אֶת "יָאִיר". מוֹדָעוֹת "מְבֻקָּשׁ חַי אוֹ מֵת" הָיוּ פְּזוּרוֹת בְּכָל הָעִיר. גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה הָאַהֲבָה לֹא שָׁקְעָה וְלֹא כָּבְתָה בְּתוֹךְ רֵיחוֹת הַפַּרְדֵּס. לַתַּפּוּזִים הָיָה רֵיחַ מְשַׁכֵּר בְּשָׂמִים וּקְטֹרֶת שֶׁל אֵשׁ. יְהוֹשֻׁעַ לָקַח אֶת הַפִּקּוּד עַל הַמַּחְתֶּרֶת וְעַל אַהֲבָתָהּ שֶׁל נֶחָמָה בַּפַּרְדֵּסִים. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בַּעֲלָטָה לָחֲשָׁה לוֹ נֶחָמָה אַהֲבָתָהּ. הִדְלִיקוּ פְּתִילִיָּה מְפֻחֶמֶת בְּרֵיחַ שֶׁל עֲשָׂבִים וּבְשָׂמִים אָכְלוּ אֲרוּחַת אוֹהֲבִים בַּנְּעִימִים. בַּקֹּר הַסּוֹחֵף שֶׁל הַסְּתָיו טָעֲמוּ בַּפַּרְדֵּס אַהֲבַת תַּפּוּחַ זָהָב. אֲנִי חָשָׁה שֶׁהָיְתָה לִי זְכוּת מְיֻחֶדֶת לִלְמֹד מַהִי אַהֲבַת מוֹלֶדֶת לִהְיוֹת בִּשְׁנַת שֵׁרוּת בְּבֵיתָם לְהִתְבַּשֵּׂם מִצְּרוֹר הַמֹּר שֶׁל אַהֲבָתָם.