מברכת השם שסופה "עושה נסים לבדו" הסיק רבי אלעזר שאפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו. עד כמה הדבר נכון אנו למדים בכל הדורות ואולי ביתר שאת מעת שקמה מדינת היהודים ראשית צמיחת גאולתנו כאן בארץ הקודש.
הנה זכינו בשנה לאחרונה להקמת ממשלה שעל-פי מרכיביה היא יותר ציונית, יותר ערכית, יותר אמונית ויותר יהודית אולי מכל הממשלות שמשלו כאן אי-פעם. פסיפס מרתק ומבטיח העשוי מחברי הליכוד (רבים מהם חובשי כיפה), מהמפלגות החרדיות (הנוטות יותר ויותר לכיוון לאומי והתיישבותי) וממפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית - מהווה הבטחה גדולה לה פיללנו שנים ארוכות.
קיימת אצל לא מעטים הנטייה לראות את חצי הכוס הריקה ולהתמקד בה. כדי לחצות את המכשול הזה ולסיים עמו כאן, אפתח בבעיה העיקרית לה טרם נמצא פתרון ראוי. הכוונה לטרור הערבי הנפשע ולאובדן חיי יהודים רבים שנרצחו מאז הקמת הממשלה. אין כל ספק כי יש כאן מחדל נורא וגדול ובינתיים אין פעולות הולמות היכולות להפסיק את שפך הדמים. אציין רק כי לדעת רבים, אנכי בכללם, מקור הקושי הוא בצמרת צה"ל, זו שהתחנכה וגודלה מזה שנות דור על ברכי אינדוקטרינציה שמאלנית ופרוגרסיבית, מבית ומחוץ.
זו רעה חולה שטרם נמצא לה פתרון והאמת צריכה להיאמר, לא נראה פתרון כזה באופק. כאשר כל הפיקוד הבכיר שכח את מהות ערך הניצחון, כאשר התפישה היא הגנתית בעיקרה וכאשר המוטיבציה העיקרית היא להכיל על-מנת למנוע הסלמה, זו התוצאה והיא קשה מנשוא. שינוי חד ואולי ריענון מקיף ברחבי הפיקוד הבכיר בצבא עשויים להוות ראשית פתרון.
מכאן למחמאות
כמעט מתחת לרדאר (לפחות של אלה שאינם מכירים בנס) מתחוללים כאן שינויים מרחיקי לכת. שתי המפלגות המייצגות יותר מכל את המחנה הלאומי בישראל פועלות ללא לאות בהנהגת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר על-מנת לשנות סדרי העדיפות, להוביל לחיזוק ההתיישבות, לחזק את כוחות הביטחון ולתת להם גיבוי, לחזק את הזהות היהודית של מדינת היהודים ועוד כהנה וכהנה.
נכון שיש שיתוף פעולה גם מצד גורמים נוספים בקואליציה אך נראה שהמנועים העיקריים הם בצלאל, איתמר וחבריהם אורית סטרוק, שמחה רוטמן, לימור סון הר מלך וח"כים נאמנים נוספים ממפלגותיהם.
אישור התחלות בנייה בהתיישבות בהיקפים אותם טרם ידענו, הקצאת תקציבים לפיתוח תשתיות, טיפוח עולם התורה, חיזוק משמעותי של כוחות הביטחון והעלאה דרמטית בתקציב המשטרה, פעילות למיגור הפרוטקשן, תפישת אחיזה במנהל האזרחי, פיקוח הדוק על כספים המוקצבים לרשויות הערביות על-מנת למנוע זליגתם לפשע ופעילות עוינת, הפחתת הפשיעה וההפקרות בדרום ארצנו, פעילות חסרת תקדים להסדרת המאחזים ביהודה שומרון ובנימין, שינוי חוק "ההינתקות" ואיוש חומש באופן חוקי עד לבנייתו מחדש, פעילות בחקיקה המקדמת זהות ואינטרסים יהודים, צמצום ההפקרות בבתי הכלא שם שוהים מחבלים רוצחים בתנאי בית הבראה, ועוד עניינים רבים - אלה מקצת הפעולות המתקיימות והמתבצעות על-ידי שליחינו בכנסת ובממשלה. ועוד היד נטויה!!
בניגוד לדימוי השלילי שנוצר לכנסת ולחבריה, עלינו לדעת שמדובר בעבודת פרך של ממש. בצלאל סמוטריץ, אורית סטרוק, שמחה רוטמן, איתמר בן-גביר, עמיחי אליהו, לימור סון הר מלך ושאר החברים היקרים באמת עושים לילות כימים בשליחות כולנו.
המחיר אותו הם משלמים הוא גדול ויקר. לילות רבים של היעדרות מהבית, צמצום דרמטי של הקשר עם המשפחה, האישה והילדים, ויתור על תחביבים, שעות פנאי, לימוד תורה, חסד וקהילה ובעיקר - המון נסיעות, ישיבות, השתתפות בדיוני ועדות הכנסת ומליאתה, פעילות שלא נגמרת במשרדים הממשלתיים ובמילוי חובות שקיבלו על עצמם. וכל זה נעשה תוך היותם נתונים למתקפה יום יומית, ארסית, מוטה ולא פעם שקרית של תקשורת עוינת המתנגדת נמרצות לכל תג ופסיק של פועלם.
פשוט לי שחיוני ממש לחזק את שליחינו הנאמנים והמסורים, לייחל להצלחתם ולהתפלל לשלומם. אני רואה בעיני רוחי כיצד בכישרון (רב) ובמעש מצליחים שליחינו לחזק את מדינתנו מאוד מאד, להרבות בה יהדות, ציונות וטוב. החלופה לאלה היא לא פחות מאסון ואינני רוצה אפילו לחשוב על ההרס הנורא אותו עלולים חלילה להביא עלינו חדלי אישים כמו ריקא (יאיר לפיד) או בני (חותה...) גנץ וחבריהם. מכאן שהקשר שלנו עם נבחרינו הנאמנים צריך להתחזק ולהתעצם, במקביל עלינו לעודד גם ח"כים אחרים מהמחנה האמוני/לאומי - כדוגמת ח"כ קלנר, ח"כ עמית הלוי, ועוד רבים השותפים למשימת כינון בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל על-פי חזון הנביאים.
יישר כוח וברכת חזק ואמץ לכל הנזכרים לעיל - חזקו ואמצו, לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל!! תודה.
