בדרך כלל אני מחזיק מעצמי אדם שמודע מאוד לשימוש מניפולטיבי בשפה (וגם עושה בה שימוש מניפולטיבי בעצמי, אבל את זה אל תגלו לאף אחד). מזה שנים אני מלמד את תלמידיי לחשוף את הרזון שמאחרי המשמנים הרטוריים ולא להתרשם מהם, ובשנה האחרונה גם כתבתי ופרסמתי מדריך מקיף אודות אמצעים רטוריים לכותב המתחיל. לא לעיתים קרובות מצליחים כותבים לחמוק מתחת לרדאר שלי ולשכנע אותי בלי שאני מבחין בשטיקים שבהם הם השתמשו. בחודש האחרון זה קרה. כמה פעמים. אנשים הצליחו לגרום לי לחשוב שהם חכמים ומעמיקים מאוד באמצעות חצי משפט בתגובות בפייסבוק. רק כשחצי המשפט הזה, בווריאציות כאלה או אחרות חזר על עצמו פעמיים ושלוש, נדלקו לי הנורות האדומות, אלו שמתריעות לי על מניפולציות רטוריות שמישהו מנסה להפעיל עליי. לטובת הציבור, הנני ואשתף: - "האמירה של חבר הכנסת פלוני היא אומללה בכל כך הרבה מישורים". ארבע המילים המודגשות. כן, הן. הן הארבע הצליחו לגרום לי לחשוב שהכותב אותן חשב על הנושא המדובר לעומק, מכל היבטיו, ומפאת קוצר היריעה הוא אינו חולק איתי הכול. שימו לב שהביטוי מכיל בתוכו ארבע הטעיות אפשריות. 1) כל כך הרבה. זה מספר לא מוגדר. להשתמש בו עבור שלושה היבטים זה אפשרי טכנית, כי מיעוט רבים שתיים, אבל הקורא הלא מעמיק יניח שמסתתרים כאן שישה, שבעה או אפילו עשרים ושמונה היבטים. ה"כל כך" הוא צירוף מקסים, שמאפשר לעכבר להטיל צל של פיל, מבלי להוציא שקר מהפה. בפועל? במקרה הטוב, אני מניח שהכותב הנכבד חשב על היבט אחד בולט בסיפור שבגללו אמירת חבר הכנסת המסכן היא כה אומללה, ועוד אחד שעליו חשב מעט. זה בהנחה שהוא אינו משקר בכוונה. אם מישהו הגיע לשלושה היבטים, בראבו. הישג. אבל זה המקסימום שנשאר מכל אותם "כל כך הרבה". נסו את זה בעצמכם ותיווכחו - בקשו מאדם שהשתמש בביטוי הזה לפרט את כוונתו. אתם תגלו, לתדהמתכם, שאני צודק. 2) מישורים. מה זה בכלל מישורים? המילה הזאת אינה מובנת לאף אחד, למעט למתמטיקאים, לפיזיקאים ולסופרי פנטזיה. זאת מילה שהמעורפל בה רב על הגלוי, ומי שמשתמש בה זוכה אוטומטית להילה של אדם המסוגל לחדור עמוק עמוק אל מהות היקומים המקבילים הקיימים במציאות הנוכחית שלנו כאן ועכשיו. החתול שבגינה, במישור אחר הוא תשע נשמות. במישור נוסף בדיחה מהלכת. במישור שלישי, הקרנה תלת ממדית של ישות עליונה. איזה בן תמותה שאתם מכירים חי ביותר ממישור אחד? המשמעות שאליה מתכוונים הכותבים היא מילה הרבה פחות בומבסטית "בחינות" או "כיוונים". הכוונה היא שהאמירה של חבר הכנסת אומללה מכמה סיבות מעולמות שונים. למשל, האמירה יכולה להיות בעייתית מוסרית - זאת בחינה אחת. היא יכולה להיות טעות פוליטית - זאת בחינה אחרת לגמרי. היא עלולה להוביל לחשיפה לא נעימה של משפחתו - בחינה שלישית. זה הכול. לא מישורים ולא נעליים. 3) במקרים רבים אפילו המילה "בחינות" לא תהיה מדויקת. במקרים רבים לכותב המלומד יש בסך-הכל שני נימוקים בראש, ושניהם די דומים: האמירה היא אומללה כי היא פוגעת בזכות לשוויון של אזרחים, והיא אומללה גם כי היא פוגעת בכבודם. אלו אומנם שני נימוקים שונים, אבל שניהם מאותה משפחה. הם מאותה בחינה. 4) זה במקרה הטוב. מנסיוני נוכחתי לדעת שאנשים נוטים להצהיר על שני נימוקים גם כששניהם יחד מרכיבים נימוק אחד מבחינה לוגית טהורה. "זה מעליב, ובנוסף זה מאוד פוגע, ושלישית - בגלל העלבון הזה אני לא אצליח בחיים בשום דבר" כל הרצף הזה, רבותיי, הוא בסך-הכל נימוק אחד [אולי נימוק טוב! אני לא מזלזל. אבל אחד.] שחולק לשלושה חלקים שלא כדין. אלא מאי? המשפט "האמירה של חבר הכנסת היא אומללה משתי סיבות" (וכל שכן "האמירה היא אומללה ויש לי הסבר אחד למה, אבל אני פחות חזק בלוגיקה ולכן אציג אותו כשלושה הסברים נפרדים") כבר נשמע כאילו נלקח ממשימת כתיבת מאמר טיעון להערכה החלופית בכיתה י'. זה פחות מרשים מ"בחינות" וכל כך הרבה פחות מרשים מ"מישורים". אז... למה לא להשתמש במילה מישורים? או ברעותה מלאת הדרת הכבוד "רבדים"? (שנלקחה בכלל מעולם הגאולוגיה). זו הדרך הקלה והמהירה ליצירת רושם, שכאמור הצליחה לעבוד גם עליי. אני עשיתי לי כלל: מבחינתי מישורים אינם אלא מוצרים אקראיים מעליאקספרס. עד שלא הגיעו אליי הביתה, ופתחתי ובדקתי אותם - הם לא שווים כלום. הצהרה על קיומם של היבטים למיניהם היא כצפצוף הזרזיר כל עוד לא הוצגו כראוי. אני ממליץ לכולם לאמץ את הגישה הזאת - זה יועיל לשיח הציבורי בכל כך הרבה מישורים.