השקעת המשאבים בתמיכה בישראל ובסיוע לה מתרחשת בעוד ביידן ניצב בפתחה של מערכת בחירות תובענית. האפשרות למרוץ צמוד מול דונלד טראמפ תחייב אותו בחודשים הקרובים לתת עדיפות גם לשיקולים פוליטיים פנימיים בגיבוש מדיניות מול המזרח התיכון בכלל ומול המערכה בעזה בפרט. ביידן מודע לתמיכה הציבורית הרחבה לישראל בארה"ב, ונראה, כי ברור לו שמנהיגותו תיבחן על-ידי הציבור האמריקני גם ביכולתו להשפיע על ישראל לקדם את מטרותיה מול חמאס ורצועת עזה תוך התחשבות באינטרסים אמריקניים. יתרה מכך: ככל שתוצאותיה של הלחימה ברצועה יהיו קטלניות יותר ובעלות השלכות הומניטריות חמורות, צפויה לגבור השחיקה, שכבר החלה, בגיבוי שניתן למדיניותו של ביידן במשבר. בנוסף, על הממשל להקפיד שהמאמצים במזרח התיכון לא יפגעו ביכולתו להתמודד עם האתגרים הבינלאומיים שבפניו, ובראשם התחרות מול סין והמערכה באוקראינה. המשבר הפוליטי בבית הנבחרים ורצונם חלק מהמחוקקים לקשור בין הסיוע לישראל לבין אישור הסיוע לאוקראינה (הזוכה להתנגדות גוברת), עלולים להקשות על הממשל לקדם החלטות מהותיות, דוגמת מימון או הרשאה להפעלת כוח. מעבר למהלכים שכבר ננקטו כדי לקדם את האינטרסים האמריקניים, סביר כי הממשל ישקיע חשיבה ומאמצים כדי להבטיח את היעדים של ארה"ב תוך כדי המערכה וביום שאחרי המלחמה, במסגרת העיצוב מחדש את המציאות ברצועת עזה ובאזור. הגעתו של ביידן, נוכחותו הרציפה של בלינקן בישראל וביקוריהם של שר ההגנה לויד אוסטין ומפקד סנטקום, ממחישים את החשיבות שמייחס הממשל לשמירה על קשר הדוק עם ההנהגה הישראלית והנהגותיהם של הגורמים האזוריים (מדינות ערב והרשות הפלשתינית), כדי להבטיח את האינטרסים האמריקניים ובעיקר לאפשר לממשל לסייע לישראל, בהתאם לראייתו, להשיג את יעדי המערכה. המערכה הצבאית אמורה בראיית הממשל, מעבר לפגיעה האנושה בחמאס, לקדם את העקרונות המדיניים הבאים:

• הבטחת פתרון ארוך טווח, שיאפשר שקט לישראל בזירת הרצועה ויציבות אזורית. בראיית הממשל, רכיב מרכזי יהיה חיזוק הרשות הפלשתינית ובהמשך יצירת תנאים שיאפשרו את חזרתה לרצועה, גם אם לא מיידית. הממשל יפעל לחידוש התהליך המדיני על בסיס חזון שתי המדינות כיעד קונקרטי כחלק הן מהתמורה הישראלית להתייצבותו לצידה וכן מהעיצוב מחדש של הזירה לאחר המלחמה. ביידן מדגיש, כי הרשות הפלשתינית חייבת להיות חלק מההסדרה במסגרת המסלול לקידום פתרון שתי המדינות. השאיפה האמריקנית תהיה פתרון ברצועת עזה כתחילתו של תהליך מדיני מחודש בין ישראל לפלשתינים.

• קידום תפקיד פעיל יותר למדינות הסוניות המתונות - מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות - בהבטחת השקט והיציבות ברצועת עזה, לרבות אפשרות להשתתפותן בכוח רב-לאומי שיתפרס בהמשך ברצועה. צפוי כי הממשל ישאף לכלול את עיצוב המציאות ברצועה בשאיפתו לקדם ארכיטקטורה צבאית אזורית בהובלת ארה"ב, ובכלל זה הרחבת הנורמליזציה בין סעודיה ומדינות נוספות לבין ישראל.

• ביסוס ביתר שאת של הרתעת חיזבאללה ואירן מנקיטת פעולה מלחמתית נגד ישראל. הישג ישראלי מול חמאס ישפר בראיית הממשל את הסיכויים, כי הציר אירן-חיזבאללה יימנע בעתיד מהידרדרות למערכה צבאית. ההחלטה האמריקנית להפגין נכונות למעורבות, כולל על-ידי קידום כוחות לאזור, אמורה לחדד את המסר ההרתעתי.

לפי שעה נראה, שארה"ב וישראל משתדלות להפגין הסכמה לגבי היעדים הנדרשים במערכה הצבאית והדרכים הנדרשות להשגתם. אך ככל שהמערכה תתארך ותהפוך מורכבת, צפוי שתיתקל בהתנגדות מתרחבת בזירה הבינלאומית והאזורית וכך תגבר הסכנה להתהוות פערים בין ישראל לממשל האמריקני, בעיקר בהקשרים הבאים: היקף המהלך הצבאי ומשכו (דרישות לריסון?); המשבר ההומניטרי ברצועה וההתמודדות עימו; מנגנוני הסיום של המערכה וההסדרה ביום שאחרי והמשקל והתפקיד שיינתנו לרשות הפלשתינית; התפקיד של הגורמים האזוריים והבינלאומיים ביום שאחרי; מאפייני המהלכים הצבאיים שיינקטו מקרה של הידרדרות מול לבנון והתפקיד האמריקני בהקשר זה; המדיניות בהמשך מול האיום האירני והאיום מצד חיזבאללה. בשלב הנוכחי, ארה"ב מפגינה התייצבות מלאה לצידה של ישראל, תומכת מעשית בשימור ובחיזוק יכולות צה"ל ובכשירותו וכן בהרתעת איומים פוטנציאליים מזירות אחרות. המטרה של ישראל היא לשמר את התמיכה האמריקנית הנחרצת בה לאורך זמן; הבטחת מרחב התמרון שיספק הממשל כדי להשיג את המטרות הצבאיות מול חמאס; הרתעה מול חיזבאללה במקרה של הסלמה בגזרה הצפונית; גיוס הממשל לקידום האינטרסים הישראלים המדיניים ביום שאחרי. על כן, מבחינת ישראל נדרשים: שיח מתמשך עם הממשל בכל הרמות, שיתמקד קודם כל בהתפתחויות הצבאיות ובמתן מענה לצרכיה המיידיים של ישראל; התחשבות בדרישה האמריקהית להיצמד לחוק הבינלאומי ולאפשר סיוע הומניטרי ברצועה, לרבות מים ומזון, תרופות ואוהלים; מאמץ הסברתי אינטנסיבי מול דעת הקהל בארה"ב, בדגש על ציבור המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית. יש להציג לממשל כבר עתה תפיסה קוהרנטית ביחס ליעדי המלחמה והמציאות ביום שאחריה, תוך התחשבות גם באינטרסים האמריקניים: מענה לאתגרים ההומניטריים שילכו ויחריפו; התייחסות לדרישות שיעלו שחקנים אזוריים; התייחסות למעמדה ולתפקידה העתידי של הרשות הפלשתינית, ובכלל זאת לחיזוק יכולותיה ושליטתה גם ביהודה ושומרון. לא ניתן יהיה להתעלם מדרישות הממשל להימנע מצעדים הפוגעים ברשות ובפוטנציאל לאופק מדיני. באופן זה גם יקל על ישראל לדרוש, כי המהלכים ביום שאחרי ישתלבו במערך האזורי שארה"ב תרצה לקדם, כולל מינופו לקידום הנורמליזציה ובפרט עם סעודיה. וברקע – על ישראל להראות נכונות לאמץ מדיניות עדכנית מול סין ובסוגיית הגישה של ישראל לרוסיה ולתפקידה במלחמה נגד אוקראינה, אשר תיתן מענה לדרישות/לאינטרסים של הממשל האמריקני.