מוזמנים למסע של קשב עצמי ובחירה - להבין מה נכון לכם בכל רגע נתון, בהתאם למצבכם כעת, מתוך 4 כוחות החוסן: 1.כוח המשמעות 2. כוח היחסים 3. כוח המוח 4.כוח העשייה.

1. כוח המשמעות -

"כשאני טובעת, אין צורך שתתארו לי את המים... הרי אני חשה אותם עד צווארי. יש לי רק בקשה - אל תחדלו לרגע מלתאר לי איך נראית היבשה" (טלי ורסנו אייסמן, דוברת פיקוד העורף). תקווה לא מחליפה ומעלימה עצב, אך היא מחליפה ייאוש. ובכל יום שבו אנו גוברים על היאוש, אנו מנצחים את הלוחמה הפסיכולוגית ששמו לנו אויבנו. חזקה אף יותר מהתקווה, היא יכולת הבחירה. שכן תקווה מכוונת פני עתיד, ובחירה מאפשרת לנו חוסן כאן ועכשיו. ויקטור פרנקל בחר "בחיים למרות הכל". למרות מספר מחנות ריכוז, ואובדן היקרים לו מכל, ועל כן הוא הכתובת אליה אנו - הפסיכולוגים החברתיים, פונים בימים אלה, כמשען רוחני. הוא אמר "כשיש לנו בשביל מה, אדם יכול לגבור על הכל" ו-"כן לחיים, למרות הכל". אז בין אם זה למען המשפחה, או בזכות האמונה, או לזכר אלו ששילמו בחייהם וכתפילה למען הנעדרים, החטופים והחיילים שלוחמים עבורנו. נתחבר למשמעות, שצו הגיוס שלנו, להילחם למען עצמנו, ולהושיט יד לזולתנו, כדי שבשובם, יהיה להם למי לשוב. לעורף חזק, למשק מתפקד. כל עזרה קטנה עוזרת ומצטברת לכוח חזק, ומחזקת את הבית שהם עוד שוב ישובו אליו.

2. כוח המוח -

"לנפח את השמש לשים אותה גבוה באמצע השמים לסדר את העננים כך שלא יסתירו, לעשות זאת בתוכי, ולנשום ולצאת כך אל היום" (טלי ורסנו). בשלב זה הסחת דעת נחוצה לנו כעת, לקנות זמן הסתגלות, ולאפשר לנו שינה סבירה - היות שבלילה המוח מארגן את הנפש ובונה לנו חוסן. אז כל יום שעובר, והצלחנו לישון עוד קצת, המוח עושה את העבודה. כדי לסייע לו ד"ר אבי מרדלר מצוות פ.ד.ה מציע 2 כלים פני עבר ופני עתיד לגיוס המוח לחוסן אישי: א. היזכרו באירוע שלילי כפוי, שחוויתם בעבר, ומה אפשר לכם להתמודד - מה היו הכוחות שגייסתם לצלוח אותו, וגייסו אותם בצו 8 גם כעת. ב. שאלו עצמכם מה ההזדמנות שהמצב טומן עבורכם, אולי היה משהו שתמיד רציתם לעשות ואף פעם לא היה זמן. אז אולי כעת, כשהשמים נפלו, זה הזמן להגשים חלומות. או לפחות לשים בראש סדרי העדיפות, משהו - לפני שיגמר. אני מכירה אנשים שדווקא כעת הצליחו להתחיל דיאטה בריאה או כושר - לאחר שנים בהם הזניחו את בריאותם, אנשים שהתחילו ללמוד או לעסוק בתחביב, ואנשים שפנו לשקם/לבנות קשר חשוב בחייהם. כוונו את המוח אל האור - החוזקות ההזדמנויות, וכמו ברכיבה על אופניים - המקום אליו נביט - לשם נגיע. ג. כשהמחשבות טורדות את הנפש - נסחו משפט הפוך לדאגה, חיובי קצר שקורה כעת, וחזרו עליו כמו מנטרה. כגון "אני בריאה, מוגנת, אהובה, תורמת ונחוצה"/"החייל שלי גיבור, אני סומכת עליו, הוא מוגן, בריא ושלם". תגלו שככל שתתמידו ותנשמו עמוק, ואם אפשר תצרפו נגיעות בקצות האצבעות/תיפוף נעים על הפנים - החיובי ידחוק את השלילי החוצה.

3. כוח העשייה -

"הנה אני קם ועולה מהבוץ, הנה אני הולך ומאבד את שפיפותי..." (יחזקאל רחמים, דיו מרחקים). זקפו קומה, וביחרו, כויקטור פרנקל בחיים למרות הכל. אמרו לעצמכם "אכן המצב הזה פוגע, אך רק אני אקבע את מינון הפגיעה". תנועה לכיוון הבחירה בחיים מתחילה ברגע קטן, שהוא רגע של קושי ואחריו כבר נוצרת אנרציה של חיים וחיוניות. ההמלצה הראשונה היא ספורט - מכל סוג שנגיש או מתגמל עבורכם, שגם אם המוח מאותת שכרגע הכורסא יותר אטרקטיבית, הוא יודה לכם בסופו של דבר, על התנועה, הנשימה, פריקת הורמוני הסטרס וחיזוק החוסן של הנפש והגוף. וכך כל פעילות אחרת כגון - גינון, אומנות, עבודה, משחק עם הילדים, התנדבות מכל סוג שהיא או כל מה שעושה לכם טוב בתקופה זו. וכמובן שגרת עבודה - שאם נפגעה, יש דרישה גדולה בסיוע לאנשי חינוך לילדי צוותים רפואיים והמפונים, ובמגוון ארגונים שמיטב עובדיהם גויסו. ואולי זו ההזדמנות עבורכם להתנסות במשהו חדש, ולחזק את הכישורים והמיומנויות. אני מכירה חייל יקר, המחכה לוועדה רפואית שתאפשר לו לקבל נשק ולחזור לגדוד שלו. במקום להסתובב כאריה בכלוב, אחרי ששלחו אותו חזרה מהגבול - הוא הצטרף לאנשים שמבשלים ומחלקים אוכל לחיילים ליד הגבול, לאחר מכן עבר לסייע לגננת בישוב (כי יש סייעות שלא מצליחות/חוששות להגיע) ובהמשך החל לסייע לחבריו הלוחמים - בבקשות שלהם, כדי ליצר להם שקט בעורף, בין אם זה עם המשפחות ובין אם בעזרה לעסקים שננטשו מאחור, כדי לפנות אותם ושתישמר להם התשתית הטובה לחזרתם בשלום.

2. כוח היחסים -

"חוסן ליבם/ נירית יעקב כהן

אל תחשבי לרגע, שאת לא עושה כלום!

בכל חיבוק, בכל מילה טובה...בכל הקשבה...

בכל רגע שבו את חוף מבטחים, לכל הרגשות שגואים וצפים

את בונה את הממד האמיתי לילדים"

כמה אנשים פגשתי במפגשים שאני מנחה בתקופה האחרונה שמרגישים שהם "לא עושים כלום", "על אחוז אחד בסוללה", "חשים אשמה למול ההתגייסות העוצמתית שמסביבם בעוד אני עצמי בקושי מצליח למלא את ההכרחיות שלי". ראשית עלינו לבנות את הממד של החוסן הנפשי שלנו, בכדי שנוכל להיות עבור אחרים. כל אחד מתמודד אחרת, וכל אחד צריך משהו אחר בכל פרק זמן נתון. אז הבשורה הראשונה שלי אליכם היא מערכות היחסים כמקור לחוסן, שבימים אלה גם שומר עלינו מפני פוסט-טראומה עתידית, בכך שאנו מלוכדים יחד: 1. כל תגובה כעת היא תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי. קבלו את זה בחמלה, ואל תהיו שיפוטיים. כל מה שאתם כן מצליחים לעשות זה המון. ברור לכולם שעוד יהיו חודשים רבים בהם נצטרך התגייסות - אז אין לאן לרוץ ואין לאן למהר, ארץ ישראל כאן לעולם תישאר, והעזרה שלכם, לאחר שתשקמו את עצמכם, עוד תתקבל בתודה ואהבה בדיוק במועדה. 2. עזרה לזולת היא מקור לחוסן - כפי שאמר המפקד לטירון שהתקשה במסע האימונים -"שחר, כשקשה לך כל כך עד שזה בלתי נסבל, הרם הראש, מצא מישהו שמתקשה יותר ממך והושט לו יד". מדוע? ראשית עזרה לזולת מוציאה אותנו מעצמנו, מעבירה את הקשב לאחר. שנית היא מעצימה אותנו ביכולתנו לסייע ומחברת אותנו לכוחות שלנו. שלישית היא מניעה אותנו לפעולה שבפני עצמה שומרת עלינו (כל עשייה ושגרה והיסח דעת מבורכים בעת זו) ובסופו של דבר, היא מניבה תחושות טובות ומחזירה את האונים-לחוסר האונים שנכפה עלינו. 3. היכולת לבקש עזרה - גם היא חוסן ועדות לעוצמה, וחשוב להדגיש כי זו יכולת שפחות נגישה לרוב האנשים, גם עבור אלו שמיטיבים לעזור לזולת. מה שמצאתי שעוזר, זו ההבנה - שכשאני מבקש עזרה, אני בעצם מאפשר לאחר להיות משמעותי עבורי, כך שזה גם סוג של מתן עזרה, ואפילו הסוג הנאור ביותר - מתן בסתר. יתרה מכך - חוסר בקשת עזרה עלולה להיתפס כעליונות, שאתה מונע מהיקרים לך את מקור החוסן של להיות עבורך, ומותירה אותך ואת הקרובים לך בדד.

אז כיצד מבקשים עזרה?

כשהחוסן מתערער, לעצור להבין מה קורה לי, ומה הצורך שלי כעת. לאזן את עצמי בכל טכניקה שעוזרת - נשימות, בכי משחרר, מוזיקה טובה (ורצוי עם מילים שאני יכול לשיר) או מנטרה מחזקת. ואז לומר לעצמי משפט מדובב - שהקושי שלי כעת הוא הזדמנות להעצים ולחזק אדם קרוב אלי, לאפשר לו להיות משמעותי ומועיל בתקופה שכולנו מחפשים זאת. דיבור פנימי זה בכוחו להניע אותי לעשות פעולה אמיצה ומהירה אחת - הצעד הקטן הראשון, כמו לקפוץ מהמקפצה או לתלוש פלסטר מהר, לפני שנתחרט. ההמלצה שלי שזו תהיה שליחת הודעה לאדם קרוב, שאתם מבקשים כמה דקות מזמנו לחיזוק. ואם ניתן לשלוח את אותה הודעה ל-3-2 אנשים קרובים עדיף, כדי לאפשר למי מהם שזמין יותר כעת להתגייס עבורכם. בבחינת שלח לחמך... ואם זה כל כך זר עבורכם, העזרו באייטם זה, כתבו שקראתם על כך בכתבה של חוסן והחלטתם לנסות. מה כבר יכול לקרות? רק כוח הביחד. וכשחוזרים אליך, מהו שיתוף שעוזר ומונע הצפה רגשית של שני הצדדים? יש לתחום את השיתוף, בזמן ובעוצמה - 10-5 דקות שיתוף, ובחירה במילים עדינות. אמרו - "קשה/כואב לי", במקום "אני מת בפנים/ המצב הזוי ומטורף", הם קיבלו "בשורה קשה" - במקום לפרט את עצם הבשורה וכו' - כך נרגיע את מערכת העצבים שלנו ושל השומע והשיתוף יהיה מועיל אך לא מציף.

מדוע כל כך חשוב לשתף?

ראשית יש לדעת, שיש אנשים שעדיין לא יכולים לשתף, שאין להם מילים, שהם נאחזים בעשייה בכדי להתמודד וזה בסדר. עשייה היא גם מקור של חוסן, והפתיחות שלהם תגיע בהמשך, כשהם יחושו בטוחים יותר, מחוץ לטווח סכנה. אך בשלב כלשהו השיתוף חשוב, משום שרגשות הן כמו גל, שאם לא נגלוש איתו אנו עלולים להיות מוצפים ממנו. וכאשר אנו משתפים אדם קרוב ומיטיב, אנו מצליחים לגלוש על הגל, וגם אם לרגע נצלול למעמקים, הנפש חזקה ותדע להכיל זאת, בטרם תעלה אותנו חזרה לחוף מבטחים. גלישה זו חשובה לחוסן, וניסיון להימנע ממנה רק תוקע אותנו בשלב ההתחלתי ומתיש כוחותינו. ממש כמו מערבולת בים, שמסבירים לנו לא להיאבק, כנגד הנטייה הטבעית, להרפות, לאפשר לה למשוך אותנו למטה ולבטוח בטבע ובנו, שהחוסן מחכה לנו בקרקעית, במקום בו המערבולת שוכחת, וניתן לחמוק ממנה ולמצוא דרכנו חזרה.

מה צריך לעשות הזולת בזמן השיתוף?

הוא לא צריך להיות איש מקצוע או מומחה לחוסן או טיפול באדם. רק להיות בעל יכולת הקשבה - כי לכך ערך טיפולי חשוב! פשוט להיות שם, בגובה העיניים, בקשב והבעה שאינה מילולית. להיזהר לא להעצים / לנסות להרגיע, ובטח שלא להיקלע למצב שבו השיתוף מציף אותו לשתף בהתמודדות שלו, לפחות לא בשלב הראשון. פשוט לאפשר הקשבה הכלה וחמלה. ואז אם אפשר גם חיבוק. חיבוק, בכי או צחוק משותף - אם יש להם מקום הן מקורות לפורקן וטיפול בהורמוני הסטרס שהגוף מפריש וחיזוק החוסן. דוגמה נוספת לבקשת עזרה - הרגע הכי קשה בהינתקות ממסכי הרעל הוא רק רגע אחד של ניתוק. אז כמו פלסטר - תלשו מהר. אם קשה לבד, התקשרו לאדם קרוב והתנתקו ביחד. החיבור למידע מעניק רק תחושת שליטה, אך מחליש אותנו בהרבה מובנים אחרים, סגלו צרכנות נבונה של ידע באמצעים מוגנים, ובמינונים פחותים. ומה עושים אם זה עדיין לא עוזר, או קשה לנו לפנות לאדם קרוב? או אם התפקוד שלנו נפגע כבר מדי זמן - קיימת שפע של עזרה מקצועית - הערכתי לכל הקולגות המוארים ומעוררי ההשראה, ובהם ד"ר טל פדה שטייניץ, אחותי הפסיכולוגית הקלינית היקרה - המומחית בטיפול קצר טווח ממוקד רגש, שמטפלת כיום בהתנדבות במפוני העוטף, שתרמה רבות לדיוק ההכשרה שלי בימים אלה, שהייתי מומחית בחוסן כנהגת אמבולנס בדימוס וכחוקרת שטח בימי הקורונה, אך איש לא הכין אותנו לתקופה הזו. וזו הערת אזהרה - שאנו המאמנים והיועצים, ערכיים ככל שנהיה, נשתהה לרגע בטרם ריצה להגשת סיוע, בטרם נוודא שיש לנו הכלים וההתמחות לשמור נפשנו, ונפש מטופלינו.

לשירותכם: כל קופות החולים מפעילות מוקדי תמיכה. מוקדי התמיכה המוכרים נגישים גם כיום - נטל לנפגעי טראומה על-רקע לאומי (-363-1800363 ), ער"ן (1202), או חיל הרפואה לאנשי צבא (
• 6690 שלוחה )3.

בנוסף כחלק מהעשייה המופלאה של העם שלנו - קמו מגוון התארגנויות של אנשי בריאות הנפש, טובי הלב - ולהלן רק חלק מהכתובות:

• מטפלים לויסות מתח וחרדה בזמן המלחמה -פסיכולוגים, CBT, ביופידבק - 050-7742780

• ישראל יחד - פלטפורמה לצ׳ט לתמיכה רגשית מיידית בכל שעה, לנפגעי חרדה וניצולי נובה.

• צו גיוס - מאמנים ומטפלים ישראל - כפתור אדום למילוי טופס קצר שבעקבותיו פונה איש/ת מקצוע, העובדים לפי פרוטוקול מסודר ועברו הדרכה לעזרה ראשונה רגשית-מנטלית- בטלפון / התכתבות / זום, בתמיכת מומחים.

• עמוד פייסבוק- פורום מרכזי ההורות הישוביים ופורטל חירום לאומי של פיקוד העורף כוללים חומרי הסברה ותוכן רבים.

• ארגונים המעוניינים להזמין סדנאות חוסן למנהלים, צוותים וכלל העובדים ומשפחותיהם - פרונטאלי או בזום מוזמנים לפנות לאתרנו פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה. וכך כל מי שקרא עד הלום- מוזמן לשתף אותי מה היה עבורו משמעותי, ולתרום להידוק ארגז הכלים ולחיזוק העורף.

מי שחווה על בשרו או משפחתו הקרובה אירועים קשים, או שהתגובות שהוא חווה עד הלום פוגעות בתפקודו- חשוב שיקבל טיפול מקצועי (על-ידי אנשי מקצוע מומחים בחוסן עם ותק בתחום) בהקדם האפשרי, כדי לטפל ולחסן גם לטווח הארוך. ואת הנחמה מביא לנו לסיכום ויקטור פרנקל, ששרד מספר מחנות ריכוז בשואה. הוא אמר שאפילו המרצחים האכזריים ביותר, שלקחו מאיתנו הכל לא יוכלו לקחת מאיתנו את המידות והמעשים הטובים. וכאלו צצים בשפע, כגשם על אדמה חרבה, ומצמיחים בנו את החוסן - כמו הצמחייה שקמה מתוך הקושי והפריחה מחדש את יערות הכרמל שלאחר השריפה. על כן אסכם בתודה לעם ישראל שאחראי לחוסן שלי ושלנו בתקופה זו. חוויית ה-ביחד, היא אחד ממרכיבי החוסן שישמרו על רובינו מפני "פוסט טראומה", והיא ההזדמנות הטמונה בשעה קשה זו. תנחומי, תקוותי, ותפילתי למשפחות - "רפואה שלמה", "ושבו בנים לגבולם".