"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרי". כך כתב קרל פון קלאוזביץ, אחד מהוגי הדעות החשובים של תורת המלחמה בספרו המונומנטלי "על המלחמה". זהו ספר חובה לכל אלה הרוצים להבין את מנגנוני הפעולה בכל מלחמה, מה ניתן לעשות בשדה הקרב, איך צריך להילחם, איך צריך לסיים את המלחמה. יהיה זה ראוי שגם בצה"ל ילמדו את עקרונותיו של קלאוזביץ ועוד הוגי מלחמה רבים, אך במיוחד המנהיגים הפוליטיים שלנו. למרות שהמלחמה הוא האירוע האלים ביותר בקרב בני האדם, יש לה הצדקות, יש לה חוקים, יש לה כללי "משחק".
המלחמה בעזה שהתחדשה בעת כתיבת שורות אלה רחוקה מאוד מהשגתם של היעדים שהממשלה קבעה הן במישור הצבאי והן במישור המדיני. העבודה עדיין רבה ואם היא לא תיעשה בשום שכל, התוצאות עלולות להיות קטלניות עבור ישראל. אינני בטוח, כדי לא לומר משוכנע, שממשלת ישראל וצה"ל אינם מנהלים את המלחמה הנוכחית כשיש בידיהם תוכנית סדורה מה רוצים להשיג צבאית ומדינית בסופה. זו טעות קשה מאוד ששבה וחזרה בכמעט כל מלחמות ישראל. הפעם, להבדיל מכל המלחמות שהיו עד היום בישראל, האוכלוסייה האזרחית היא כל כך מעורבת עד כדי שבפני המנהיגים דילמות לא פשוטות. אם לא דנים בהן וקובעים תוכנית סדורה, אין זה אומר שהדילמות תיעלמנה מעצמן.
כך יוסי יהושוע, כתב צבאי מבין, בטורו במעריב: "אמנם הצהרות הדרג המדיני והצבאי חד-משמעיות בעד המשך הלחימה, אבל מי שנמצא בקשר עם המפקדים והלוחמים בשטח יודע שהם לא ישאירו ברירה אחרת. הקונצנזוס סביב הצורך להסתער ובהקדם על חמאס, מגיע עד כדי אמירות קשות לגבי מה יקרה אם בטעות הפסקת האש תחזור לתוקף ותיהפך לקבועה: מילואימניקים יעזבו, לוחמים בסדיר ימרדו ומפקדים בשירות פעיל יניחו את הדרגות וילכו הביתה. חשבתם שהסערה בעקבות הרפורמה המשפטית זרעה כאוס בצה"ל? הפסקת הלחימה כעת עלולה להוביל עד כדי פירוק הצבא. לכן חשוב שאף אחד ממקבלי ההחלטות, וגם לא מהציבור הרחב, לא יוכל להגיד שלא היה לו מושג מהו הלך הרוח בקרב הגייסות. לפחות בשרשרת שבין היחידות בשטח, דרך הפיקוד הבכיר ועד הרמטכ"ל ושר הביטחון, המסרים שעברו היו ברורים וחדים ונענו בהבטחה: תמרון יהיה. השאלה איזה".
ממשלת ישראל, הקבינט המצומצם והקבינט הרחב אינם מתרשמים מהלחצים הבינלאומיים המגיעים מאירופה ומארה"ב. אומר בצורה הפשטנית ביותר והברורה ביותר: ישראל אינה יכולה להתעלם מהלחצים הללו כי היא תלויה, וודאי בארה"ב בצורה טוטלית. מבלי להגיע להסכמות רחבות ברורות וחד-משמעיות לפחות עם ארה"ב, החשש שמא יעדי המלחמה לא יושגו הוא ממשי.
אין אזרח בישראל שלא שמח, דמע, התרגש, מחזרתם של החטופים הביתה. עם זאת, אסור לשכוח שעדיין נמצאים בעזה יותר חטופים מאשר אלה ששבו הביתה. קריסת הפסקת האש ותחילתו של השלב הנוסף במלחמה טומנות בחובן סכנות רבות. למרות הרושם שמא צה"ל שולט בכל צפון הרצועה המציאות היא שונה לגמרי. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שבצפון הרצועה עדיין נמצאים מרצחים של חמאס בכמות לא מבוטלת. גם בעיר עזה עצמה עדיין נמצאים מרצחים רבים מאוד, מעל פני הקרקע ומתחתיה. המלחמה הצפויה בדרום הרצועה תהיה הרבה יותר מסוכנת מאשר בצפון. מהדיווחים מהשטח מתברר שהדרג המדיני עדיין לא נתן לצה"ל את ההוראה הברורה להיכנס במלוא העוצמה אל דרום הרצועה. מי שעוקב אחר המדינאים המגיעים והבאים לישראל מבין שהלחץ על הדרג המדיני חזק.
ממשלת ישראל חייבת להכריע איך פותרים את הבעיה של החטופים הנמצאים עדיין בעזה תוך כדי הלחימה. תפיסת הצבא היא שהלחץ הצבאי החזק שהיה עד היום סייע להחזרת החטופים. השאלה היא מה יקרה עם החטופים כאשר ראשי המרצחים הנוראים של חמאס ירגישו שצה"ל מתקרב אליהם. מפאת הרגישות המובנת, איני רוצה להעלות את כל האפשרויות. האם ממשלת ישראל יודעת מה התשובה האופטימלית במצב כזה? אני משוכנע שלא!
אם נחזור לכותרת הטור, הרי ברור שההישג העצום של החזרת השבויים הביתה התאפשר הודות למגעים דיפלומטיים סביב שולחן הדיונים. כבדרך אגב, אני תוהה מה היה טוען נתניהו ומה היו צועקים חסידיו ה"מיליטנטיים" אם ממשלה אחרת היית המגיעה להפסקת אש עם חמאס!!! אך לביבי מותר כי הוא מלך...
על ישראל לחסל את חמאס ואת ראשיה עד האחרון שבהם. ישראל מסוגלת לכבוש את כל עזה. מה תעשה ישראל בסופה של המלחמה? להוציא את ההזויים שבאזרחי ישראל, נדמה לי שאין אדם שפוי הסבור שישראל צריכה להישאר בעזה לעולמי עד. הסיבה פשוטה: בכל ההיסטוריה, במקומות שבהם שלטון זר שלט, חוסלו תנועות גרילה-טרוריסטיות, ולמרבה הפלא, הופיעו אחרות. לא נעים לומר זאת, אך זהו מהלך דטרמיניסטי. אם ישראל לא תשלוט בעזה, מי כן? למי נמסור את עזה?
ממשלה אחראית (לא הממשלה הזו!) חייבת להכין את הקרקע לקראת סיום הלחימה. את זאת ניתן להשיג רק במשא-ומתן מדיני. למרות הפסימיות, אני חושב שכן יש סיכוי שמהלך מדיני רציני המכנס את ארה"ב, מדינות אירופה מערביות, מדינות ערביות מתונות וכמובן-ישראל, יצליח. ללא מהלך מדיני שיסיים קץ למצב הלא נורמלי בדרום הארץ, אנו עלולים שוב להפסיד. ועדיין לא התייחסנו לבעיה הגדולה הרבה יותר, הגבול הצפוני! גם בגזרה זו, ללא פעילות מדינית חכמה, צפויות לנו צרות צרורות.