זה עתה תמו מילותיו השמנוניות של בנימין נתניהו, שניסה לסנגר על הון עתק שיועבר מחר בהצבעה בכנסת מתקציב המדינה לחרדים המשתמטים מצה"ל, ובערוץ 0 של Hot פרץ למסך פסטיבל חולון עם שיריה הרעננים של נעמי שמר. כמעט אי-אפשר לאהוב באמת את ארץ-ישראל בלי "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"אל בורות המים" ו"שיר האורח" נגד הירידה מהארץ - "טנא ירוק, פרח לבן, יין אדום, פת במלח/ זה מה שיש, שב עימנו כאן." כבר כמעט 20 שנים שנקברה בפנתיאון של כנרת, והיא כל הזמן עימנו. תכני לחניה הם כל מה שראוי לסכן בעבורו את החיים ולהיחטף ולסבול ייסורים כי "אחרי החגים יתחדש האור".
נסחפתי. אתמול בבוקר פרסמתי כאן סרטון. אמרתי כי נוח לי שבנימין נתניהו ילך למפגש עם כל משפחות החטופים, אבל ברור כי הוא פוגע באינטרסים שלו. נתניהו נכנס ללוע הארי. ברור שחייב להיפגש ולדון עימן בכובד ראש, אבל רק בלשכתו. הוכח כי הפומביות מכתיבה תוצאה מדכאת. בלילה חשף עמית סגל בערוץ-12 כי ועדה בראשות נשיא העליון מאיר שמגר שדנה בהתנהלות הממשלה בנושא שבויים וחטופים, כתבה דוח שלא ראה אור. היא הציעה כי ראש הממשלה לא ייפגש בפומבי עם נציגי החטופים והשבויים. כי זה יוצר מצב בלתי נמנע של חיכוך לעומתי. נכון מאוד. המפגש היה כשל מובהק (כמי שסבור כי החלמתה של ישראל מותנית בהדחת נתניהו אין לי סיבה להצטער). ביבי אינו במיטבו אפילו בטריקים ובשטיקים. ירון אברהם הביא קטעים מוקלטים מהמפגש. חרפת השליט.
אחר כך היה המופע המשולש למינויים, הלא הם אזרחי ישראל, שהתנהל כאירוע. בני גנץ גנב את ההצגה כאשר פנה במפתיע לביבי לבלום את שוד הכספים למען החרדים, וככל שנתניהו ביקש לשחק במלים אי-אפשר היה להתעלם מן ההסברים המדויקים של קרן מרציאנו בימים האחרונים, שהוא זורה חול בעיני הציבור למען שותפיו הקואליציוניים.
הבעיה היא שביבי אינו אומר את האמת הכואבת: מיגור הנוכחות הצבאית של החמאס הוא המבחן המרכזי, נייר הלאקמוס, לפיו נדע אם ההקרבה של דור המכבים הנוכחי לבתק את שלטון החמאס השיגה את מטרתה והייתה ראויה למחיר הכבד; ביעד זה שזור ומשולב הנדר - כן נדר - לעשות ככל האפשר לשחרר את כל החטופים שחייהם הם סבל ועינוי תחת שלטון הפושעים מן החמאס; וכן, שצה"ל יעשה ככל יכולתו לבל ייפגעו באש כוחותינו, אבל בהיעדר מידע עדכני עלול להתרחש מעין "נוהל חניבעל"; וגם שנתניהו וחבריו לקבינט שגו כאשר בשלב הראשון של ההפוגה לא הבהירו ליחיא סינוואר כי "הכל או כלום", כל החטופים במחיר יקר או המתנה לסיום המלחמה, ולא שחרור בשיטת הסלאמי. הרי את אשר יגורנו אנו חווים עתה, הלא כן? והיינו שותפים לסלקציה בין אחיותינו ואחינו, בין חיים לבין סכנת מוות מתארכת, ישמור אלוהים ויציל.
וגם עתה ביבי זורה חול בעיניים, הוא מדבר על עזה מפורזת וזה בסדר, אבל צריך לאפשר כינון שלטון אחר במקום חמאס, ותחתיו הרשות הפלשתינית היא הרע במיעוטו, וביבי ממשיך למנוע זאת מפני שבעזות פני הימין הקיצון המקיים את כס שלטונו הוא מסרב להיכנס למשא-ומתן עם העם השכן. ביבי יירשם בדפי ההיסטוריה כגרוע במדינאים שכיהנו בתפקיד ראש הממשלה. ובעודי כותב דברים אלה מתנגן ברקע שירה של שמר "אל נא תעקור נטוע... השיבני ואשובה אל הארץ הטובה". היא אכן תחזור להיות כזאת בתהליך ודאי אך לא קל, אחרי שביבי יישלח אל מחוץ לירושלים, היישר לקיסריה.