ההשבתה המתוכננת של משק המדינה ל-100 דקות, המתוכננת על-ידי ההסתדרות, בנימוק המתיימר להיות "הבעת הזדהות עם החטופים", היא מגוחכת, שתלטנית והגרוע מכל - פוגעת בסיכויי החטופים להשתחרר במהרה. אפשר היה לחשוב כי במדינת ישראל ישנם אזרחים או ארגונים שאינם מזדהים עם הרצון האנושי הבסיסי לשחרור החטופים, והנה עתה קמה ההסתדרות כדי להסביר לעם כי עליו להזדהות עם החטופים. היש מישהו בישראל שאינו מזדהה עם מצוקתם של החטופים המוחזקים במחילות ואינם רואים אור יום? על מה ולמה יש לשם כך להשבית את המשק? אך מעבר לכך, ידוע הדבר כי ככל שצד אחד למשא-ומתן מביע השתוקקות לקבל את מבוקשו, הרי הדבר רק מעלה את המחיר או לכל הפחות מקשיח את לב הצד השני להתעקש על תנאיו. ושאלת השאלות היא - כלפי מי ונגד מי תחול ההשבתה? האם היא באה ללחוץ על "העולם" או על 'הצלב האדום' - או שמא כל הכוונה היא ללחוץ על ממשלת ישראל להתקפל ולהיכנע לדרישות החמאס? ומשהו על הזיכרון הקולקטיבי הקלוקל - האם כבר שכחנו את מסע התעמולה שנמשך שנים והסתיים בשחרור של למעלה מאלף רוצחים - שהם אלה שיזמו וניהלו את מתקפת הטבח והג'נוסייד ב-7 באוקטובר? האם כבר שכחנו את 'עסקת שליט' בה מדינה שלמה ירדה על ברכיה ונכנעה לארגון טרור? האם כבר שכחנו כיצד הלחץ התקשורתי חסר האחריות שבר את נתניהו וגרם לו לעשות את שגיאת חייו ושגיאה מכוננת של מדיניותו הלאומית? מי שהפגין ערב, בוקר וצהרים למען העסקה המסוכנת ההיא, נשא שלטים, הקהיל תהלוכות וארגן צעדות הזדהות - נושא גם הוא באחריות למה שקרה ב-7 באוקטובר. אין להתעלם אף משאלת העיתוי. האם עכשיו, בתוך תקופת המלחמה שעלותה למשק עברה את סף 200 מיליארד שקלים, זו השעה המתאימה להשבתה ולפגיעה נוספת בכלכלה הישראלית? האם עכשיו כשחסרות למשק ידיים עובדות ולמעלה ממאתים אלף אזרחים נעקרו מבתיהם, האם יש מקום לפגיעה עצמית נוספת? ואין להתעלם גם מן המרכיב האנטי-דמוקרטי והשתלטני שבהשבתה הכפויה - האם גוף כלשהו יכול לכפות על עובד לשבות, כאשר העובד רואה בהשבתה זו מעשה מיותר שאינו מועיל? האם אנו חיים תחת משטר דיקטטורי בו ארגון עובדים יכול לכפות את דעתו וכוחו על האדם הפרטי?