ישראל המותקפת על-ידי האויב מעזה נמצאת במקביל גם תחת התקפות אנטישמיות ו/או תקשורתיות מצד גורמים - אפילו "ידידותיים" - אשר כלל אינם מבינים את מציאות חיינו, עד כדי שלילת זכותנו וחובתנו להגן על עצמנו ו/או פגיעה ביכולתנו להתגונן. יש מי שכלל אינם מבינים את מציאות חיינו, לוחצים עלינו ומקשיחים את אויבינו. בתנאים אלה חובה על ישראל לגייס את כל הכוחות המסוגלים להסביר מציאות זו לעולם. דוגמאות לשני מסבירים מעולים ומוכשרים: אילון לוי ונועה תשבי. גם העובדה שבעבר התבטאו נגד הרפורמה המשפטית אינה צריכה להיות עילה לוותר על כישוריהם. גם הסתייגותם של מקורבים מאוד לראש הממשלה אינה צריכה להיות עילה לכך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצא את עצמו שוב ושוב במערכה רב-זירתית, ולאו-דווקא במובן האזורי, כי אם במה שאמור להיות אזור הנוחות שלו, המפלגה שהוא עומד בראשה. דוגמאות אחדות: קרבות הרחוב המכוערים במליאת הכנסת בין טלי גוטליב לבין דודי אמסלם, ובינה לבין גלית דיסטל-אטבריאן; ההשתתפות של ח"כים של הליכוד במופע "הניצחון" המזיק בבנייני האומה, מופע צורם על-רקע מצב הרוח הציבורי, ועל-רקע הניצחון הישראלי שטרם נראה; אטימותה של השרה לענייני פופקורן, שאינה מוסיפה כבוד לליכוד; ועוד. חברי כנסת אלה ואחרים מדרדרים את הליכוד לכיוון תבוסה, ללא קשר לשאלה מתי תתקיימנה הבחירות. למרבה הצער, ראש הממשלה אינו יכול ו/או אינו רוצה לעשות סדר במפלגתו.
למען הליכוד יש להראות לטלי גוטליב את הדרך החוצה. טלי גוטליב מתנהגת כאחותה התאומה של שקמה ברסלר: הראשונה פגעה בביטחון על-ידי חשיפת זהותו של איש שב"כ; השנייה פגעה בביטחון על-ידי הובלת רבבות מפגינים - כביכול למען הדמוקרטיה, שמעולם לא נמצאה בסכנה, ונגד רפורמה משפטית חשובה שהוצגה באופן שקרי כמהפכה - והגברת הפילוג בעם, פילוג שחשף את מדינת ישראל ועודד את אויביה לתקוף. אין פלא שיש כבר הצעה לקרוא למלחמת שמחת תורה בשם מלחמת שקמה ברסלר.
מדינת ישראל ומערכת אכיפת החוק שלה, פעלו בנחישות בלתי נלאית
כדי לאפשר את זכות ההפגנה, גם במחיר פגיעה בבריאות הציבור בימי הקורונה וגם במחירים כלכליים וחברתיים כבדים בימי הבלפוריאדה והקפלניאדה. אבל, מדינת ישראל וכוחותיה המזוינים הופעלו
בניגוד לזכות ההפגנה ובלבד שמדינת ישראל תספק משאיות קמח לנתיני האויב, ואף לאויב עצמו. מכאן שחופש ההפגנה אינו מוחלט.
ראש הממשלה נתניהו מוצא את עצמו שוב ושוב במערכה רב-זירתית, ולאו-דווקא במובן האזורי, כי אם במה שאמור להיות אזור הנוחות שלו, קואליציית ה- 64. מסתבר שקואליציה זאת כוללת שרים מיותרים רבים, לצד שרים בלתי ראויים ושרים סוררים העושים הכל כדי להעביר את השלטון לידי השמאל. ימין מלא-מלא?? למרבה הצער, ראש הממשלה אינו יכול ו/או אינו רוצה לעשות סדר בממשלתו.
הצטרפותם של הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט לקבינט ניהול המלחמה היא מבורכת, לנוכח ההתפתחויות הכואבות שעוד נכונו לנו בעניין גורל החטופים והשבויים ולנוכח המלחמה שעומדת לפתחנו, בצפון ואולי גם במזרח. על כן, טוב יעשו אם יגלו אחריות ואם לא ינפנפו שוב ושוב בדגל הפרישה מקבינט ניהול המלחמה. מבחינה זאת, נכון יעשו גם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן אם יתרמו לאחווה במקום לפילוג וייכנסו תחת האלונקה. אבל, אסור לשכוח:
- גדי איזנקוט טען שכל מי שהשתתפו באירוע בבנייני האומה לא למדו דבר וחצי דבר מאירועי השנה האחרונה על החשיבות של הסכמה לאומית רחבה ומניעת פילוג. טוב יעשה גדי איזנקוט אם יפנים לקח זה בכל הקשור
לחוסר הסכמה לאומית רחבה בעניין הסכם אוסלו ההרפתקני והשנוי במחלוקת, ובעניין אי-חזרה לפילוג המלווה אותנו כבר כ-30 שנים, מאז ימי אוסלו הארורים.
- בני גנץ טען שראש הממשלה היה צריך למנוע את מופע "הניצחון" המזיק בבנייני האומה. בני גנץ שכח את חופש הדיבור ואת חופש הבעת הדעות במדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית וליברלית. והתקשורת, זו מרשה לעצמה לקבוע אלו דעות הן לגיטימיות ואלו דעות הן מטורללות. בעיניה "היום שאחרי" משמעותו הקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. האם חללי צה"ל הם מגש הכסף לשם כך?! טרלול אוסלו - ספינת הדגל של השמאל המשיחי - הוא לא פחות מטורלל מהבעת דעה בזכות חידוש ההתיישבות ברצועת עזה.
הערה חשובה נוספת: הערוצים השונים מזמינים אלופים שונים לשמש כפרשנים צבאיים, בזכות עברם וניסיונם הביטחוניים. אבל, אל לאותם אלופים לשכוח כי הם מוזמנים לשמש כפרשנים צבאיים עקב מומחיותם. הם אינם מוזמנים לשמש כפרשנים פוליטיים והם אינם אמורים להשתמש בבמה הניתנת להם כדי להביע את דעותיהם הפוליטיות, חלקן קיצוניות ביותר ופלגניות. דוגמאות: האלופים במילואים נעם תיבון וגיא צור.
תזכורת: העכשיוויזם משחית!
