חלפו חמישה חודשים מאז הטבח שביצע חמאס בנגב המערבי, וטרם נראה סוף לסיום המלחמה שפרצה בעקבותיו. צה"ל פועל בעוצמה רבה נגד חמאס ברצועת עזה, בולם בהצלחה ניסיונות רבים לבצע פגועי טרור ביהודה ושומרון ומגיב בעוצמה בחזית הצפון על מלחמת ההזדהות עם חמאס שפתח חיזבאללה. בצל המתיחות שבים בישראל אט אט החיים למסלולם, להוציא חלק מהאזורים שתושביהם פונו ועקב גיוס עובדים רבים למילואים.
בה בעת, הזירה הפלשתינית מלקקת את פצעיה ורחוקה מלשוב למסלול. רצועת עזה, הנמצאת בעין הסערה, משלמת את מחיר ההרס והחורבן עקב הלחץ הצבאי הישראלי, שחמאס כפה עליו. ביו"ש מסתמנת ירידה ניכרת בפעילות הכלכלית - בין השאר בעקבות החלטות שהתקבלו בישראל עם פרוץ המלחמה ופוגעות ישירות בחיי היום-יום באזור.
ישראל החליטה לקצץ מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות הרשות הפלשתינית את החלק המועבר מדי חודש לרצועת עזה, זאת, בנוסף לקיצוץ הנמשך כבר מספר שנים של הכספים המיועדים למשפחות אסירים ואסירות שביצעו פגועי טרור נגד ישראל. בנוסף, מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה, ישראל הטילה איסור גורף על-כניסת הפועלים הפלשתינים מיו"ש לשטחה.
העבודה בישראל משמעותית ביותר לכלכלה הפלשתינית והיא מעוגנת בסעיפים רבים בהסכמי אוסלו, שקבעו נהלים וכללים להעסקת הפועלים. פרוטוקול פריס, שנחתם ב-1994 בין ישראל לאש"ף, מחייב סיוע לכלכלה הפלשתינית כדי לקדם את צמיחתה, אך יצר בפועל קשר ותלות הדדי בין הכלכלה הפלשתינית והכלכלה הישראלית. עם הזמן נוצרה אף זיקה בין התלות ההדדית לבין התיאום הביטחוני בין כוחות הביטחון הישראלים למנגנוני הביטחון הפלשתינים. ככל שהתיאום הוכיח את עצמו והיציבות הביטחונית הורגשה ברמת השטח, גילתה ישראל פתיחות רבה יותר לכניסת עובדים פלשתינים לתחומה.
ערב המלחמה עבדו בישראל גופא ובהתנחלויות 165,000 פועלים פלשתינים. 130,000 מהם הועסקו בהיתר, וההערכה היא שהאחרים עבדו ללא היתר. מאז פרוץ המלחמה, 150,000 מהעובדים שעבדו בתוך הקו הירוק אבדו למעשה את מקור פרנסתם, שהיה תלוי בשוק העבודה הישראלי (אלוף פיקוד המרכז מאפשר העסקה של 15,000 עובדים פלשתינים בהתנחלויות). תקוותם שהעניין ישוב לשגרה, כפי שאירע אחרי סבבי עימות בין ישראל לחמאס שהתרחשו בעשור וחצי האחרונים, טרם התגשמה.
העובדים מודעים אומנם להקשחה הניכרת שחלה הפעם בעמדת ישראל בהשוואה לעבר לאחר מתקפת חמאס, וגם לנוכח ההתכחשות הפלשתינית לאירועי 7 באוקטובר, העדר הגינוי להם והתמיכה הנרחבת בחמאס ברחבי הגדה, אך ממשיכים לקוות שישובו לעבודתם, בין היתר משום שטרם נמצא להם תחליף בישראל המורגלת לעבודתם ונשענת על מקצועיותם זה שנים רבות. יתר על כן: העבודה בישראל היוותה מקור הכנסה שפרנס משפחות רבות ברווחה ובכבוד.