כמו שכישלון לא צריך להוביל למסקנה השגויה שהכל רע, הצלחה לא צריכה להוביל למסקנה שהכל טוב. המגננה הישראלית מול המתקפה האירנית, ששילבה בין טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים, נבלמה ברובה בזכות מודיעין איכותי, פעילות מוצלחת של חיל-האוויר ושיתוף הפעולה הרב-לאומי, שלצד ארה"ב ובריטניה כלל מספר מדינות ערביות. אולם, למרות ההצלחה המודיעינית, האופרטיבית והמדינית, אסור להסתנוור וצריך לדון ברצינות בליקויים שנחשפו במתקפה.
הבעיה הקריטית ביותר היא שמתוך כ-120 טילים בליסטיים שאירן ירתה לעבר ישראל, כ-8 אחוזים הצליחו לחדור את מערך ההגנה הישראלי. על-פי דיווח של מקורות ישראלים ל-ABC, לפחות תשעה טילים בליסטיים פגעו במטרותיהם: בסיס נבטים, בו מוצבות כל טייסות ה-F-35 של ישראל נפגע מחמישה טילים, ומטוס הרקולס אחד ניזוק; בסיס רמון נפגע מארבעה טילים. חמור מכך, פקידים אמריקנים אמרו לוול סטריט ג'ורנל שכמחצית מהטילים הבליסטיים שאירן ירתה כשלו בשיגור או התרסקו לאחר השיגור. כלומר, מערך ההגנה הישראלי לא הצליח לעצור כ-16 אחוזים מהטילים הבליסטיים, והממשלה ומערכת הביטחון חייבות להקדיש לכישלון חלקי זה את מלוא תשומת ליבם.
חשוב להבין שהטילים הבליסטיים הם האיום הכי משמעותי על ישראל מאירן. זמן ההתרעה לטילים בליסטיים שנורים מאירן לעבר ישראל עומד על כ-12 דקות בעוד זמן ההגעה של טילי שיוט וכטב"מים מאירן נמדד בשעות. פגיעות מוצלחות של טילים בליסטיים עם רש"ק "רגיל" עלולות להסב נזק רב למערכות הפיקוד ושליטה, לסמלי שלטון, לאמצעי לחימה בעלי חשיבות קריטית ואף למטרות אזרחיות אסטרטגיות כמו תחנות חשמל, בתי זיקוק, מאגרי גז ודלק וכיו"ב.
הממשלה ומערכת הביטחון צריכות להתכנס כבר השבוע ולדון בשיפור מערכת החץ, ולהתחיל לחשוב על הוספת מערכות הגנה נוספות נגד טילים בליסטיים שיסגרו את "החורים" בכיסוי שמערכת החץ מותירה. ונקודה אחרונה, כלל האצבע הצבאי "קו המגע תמיד ייפרץ", שאת נכונותו האוניברסלית שבנו וראינו בשבעה באוקטובר, נכון גם להגנה אווירית כנגד אירן, אז הגנה לבדה לעולם לא תספיק.