האירנים הם מוכרים מעולים, מומחים בבניית עוצמה מדומה העולה על כוחם האמיתי. כללי המזרח התיכון, ערש הציוויליזציה האנושית, לא השתנו זה אלפי שנים: מי ששלח צבא טילים עצום לפגוע בנו, ראוי להתייחסות כמי שהצליח. והתגובה בהתאם. אחרת, מזמינים את ה-14 באפריל הבא. בדומה להתייחסותנו לטבח ה-7 באוקטובר. ביום שישי, כ-36 שעות לפני המתקפה האירנית, פרסם "מומחה לחקר אירן" את הקביעה: "אני שומע את טהרן מדברת ישירות עם לונדון ווושינגטון ומוסרת שלא תפעל בפזיזות, ומבין שכל 'הגישה' האירנית של נתניהו כשלה. אירן היא היום המבוגר האחראי שמחליף מסרים ומרגיע את הזירה. ישראל היא פיל משוגע בחנות חרסינה. מעולם לא היינו רחוקים, מוקצים ומובסים יותר ממה שאנחנו עכשיו". אירן היא ראש תמנון הטרור במזרח התיכון, המממנת והמפעילה של חמאס, חיזבאללה, החות'ים, המיליציות הפרו אירניות בסוריה ובעירק. בכל מקום שבו נראה אי-יציבות, נמצא את טביעות האצבע של האייתולות. גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה. הקביעה "אירן היא היום המבוגר האחראי" מקבילה לאחותה "החמאס מורתע". הדברים חמורים שבעתיים על-רקע המתקפה במוצאי שבת. אפילו הסיפא אינו נכון לאור הקואליציה המערבית שחברה לעזור לנו בהגנה הצבאית והמדינית. ניתוחים כאלה הופיעו גם לפני ה-7 באוקטובר. עיקרם: ישראל היא הבעיה. כשם שבעניין בני הערובה בשבי חמאס אותה קבוצה מאשימה דרך קבע רק אותנו ובמיוחד את רה"מ בנימין נתניהו, למרות שחמאס סירב להצעות, וכך אישרו האמריקנים. האמת ניתנת להיאמר, שההפגנות והקריאות החמורות נגד ממשלת ישראל בעיצומה של המלחמה, שיחקו לידי חמאס ולימדו אותם שכדאי להמתין עד שניכנע לדרישותיהם. ועוד קביעה מאתמול: "אדם נשך כלב. נאלצתי להחזיר לו נשיכה, הסביר בני גנץ-נתניהו, הנשוך שהתעקש גם לנשוך... ככה זה בשכונה שלנו, לא יכבדו אותך אם לא תעניש את הכלב בנשיכה תחת נשיכה". וכמוהו נוספים מאותו חוג בעל השפעה מכרעת בעשרות השנים האחרונות על מדיניות ישראל. שורת פרשנים - בתוכם "לשעברים" שהיו המעריכים הלאומיים - משוכנעת שהיא רואה כלב ולא ציוויליזציה עם חוקי משחק עתיקים. האמירות הללו מנסות להכניס מיתוס לתוך תבנית רציונלית. מדובר באפיק מחשבה מסוים במערב שכשל כמעט בכל פעם שנדרש לחזות סיכונים שעלו מתהום ההיסטוריה וביטאו כוחות מטא-רציונליים, מיתיים, דתיים. הם לא ידעו להכיל עוצמות כאלו, וגם כיום חסרים כלים להתמודדות עומק עם חוקי התנהגות אחרים וכה רחוקים מעולמם. במקרה הזה, מה שנותר הוא ללחוץ על המוכר והברור (הרציונלי), כלומר על ישראל. התפיסה הזאת מתוארת כ"שקולה", "לא מתלהמת" ו"הגיונית". אלו מילים ריקות המחפות על אידיאולוגיה חסרת גמישות מחשבתית המשליכה על האויב (בהנחה שהיא מתייחסת אליו ככזה) את התבניות הנפשיות שלה. ההיסטוריה הקרובה (ובוודאי זו הרחוקה) מלמדת שזה לא רציונליזם, אלא השקפת עולם עקבית המעוורת מלראות נכוחה את המציאות. במילים אחרות: הקונספציה. חשוב להיזהר ממומחים כאלה. שבענו די.