התודעתי לנושא חרפת השירותים הציבוריים בתחנות המרכזיות לפני כשנתיים, כאשר מכרה מאחד מקיבוצי עמק הירדן סיפרה לי שהיא נוסעת מידי בוקר מקיבוצה לעבודה דרך התחנה המרכזית בטבריה והיא נמנעת מלהיכנס לשירותים בשל הלכלוך והשתן הפזור על הרצפה ובשל העדר נייר טואלט וסבון. "אתה חייב לבדוק את זה", היא אמרה לי. ואכן בדקתי. ביקרתי במהלך השנתיים האחרונות בתחנה המרכזית בטבריה מספר פעמים ומצאתי כי השירותים הציבוריים בתחנה מלוכלכים ואין בהם לעיתים קרובות נייר טואלט וגם לא סבון. ואם לא די בכך, משום מה חלק מדלתות השירותים לא ננעלות. האחראי על נושא השירותים בתחנה אומר לי "שמתי הבוקר ניירות טואלט אנשים לוקחים נירות טואלט ולכן חסר נייר טואלט, ולגבי הדלתות שלא ננעלות הוא אומר זה צעירים עושים ונדליזים. הוא הבטיח שיטפל בנושא וידאג לניירות טואלט ולסבון. ביקרתי בהמשך במהלך השנה מספר פעמים בתחנה המרכזית בטבריה והתברר לי כי לא חל כל שינוי משמעותי במצב השירותים הציבורים במקום. המעניין שהשירותים הציבוריים בתחנת טבריה שופצו לפני כ-4 שנים ולא ברור למה הם נראים ככה כיום - דלתות שבורות לא ננעלות מושבי האסלות יצאו ממקומם וכד'. לקחתי כמשימה אישית, מעין סוג שליחות, לבדוק באופן יסודי את מצב השירותים הציבוריים בתחנות אוטובוסים מרכזיות נוספות בארץ. התחנה המרכזית החדשה בתל אביב שוברת את כל השיאים. השירותים הציבוריים שם במיוחד בקומה השביעית (מול התחנות לצפון) מטונפים ברמה קיצונית. מושבי האסלה הוסרו והלכלוך במקום נוראי. שתן פזור על הרצפה, על נייר טואלט וסבון אין מה לדבר -חרפה.

גם מצב השירותים הציבורים בתחנת המרכזית בבאר שבע גרוע ומביש. השירותים מטונפים ומתקני הסבון כאן שבורים ממש כמעט כולם. ביקרתי במקום מספר פעמים במהלך השנה האחרונה ובדקתי זאת כך שלא מדובר באירוע חריג. גם במסוף האוטובוסים מזרחית לצומת רעננה שם נמצאים השירותים בביתן בצד המזרחי של המסוף, במקרים רבים אין נייר טואלט ולא סבון. צריך לציין למען ההגינות שיש תחנות מרכזיות שבהם השירותים הציבוריים הם במצב סביר. אבל כאמור בחלק לא קטן מהתחנות מצב השירותים הציבוריים לא מלבב בלשון המעטה.

חרפת השירותים הציבוריים בתחנות האוטובוסים המרכזיות נמשכת שנים. בעלי התחנות המרכזיות הם בעלי ממון הנהנים מקניות של אלפים הפוקדים את התחנות ומצופה מהם לדאוג לניקיונם ולאספקת נירות טואלט וסבון על-פי הצורך. ניקיון השירותים הציבוריים ואספקה סדירה של נייר טואלט וסבון זה דבר אלמנטרי ולא בגדר מותרות. כדי לשמור על ניקיון השירותים הציבורים בתחנות המרכזיות שעוברים בהם אלפי איש מדי יום יש לנקותם באורח שוטף ולדאוג לאספקה מתמדת של ניירות טואלט וסבון. בעלי התחנות הם בעלי ממון ויכולים לעמוד בהוצאות אלה. חלק מבעלי התחנות אכן דואגים לשירותים ציבוריים נקיים וסבירים פחות או יותר ומספקים באורח סדיר ניירות טואלט וסבון, אולם חלק לא קטן מבעלי התחנות מגלים "גרידיות", מעדיפים למקסם רווחים ולחסוך על חשבון הנוסעים שרבים מהם הם אנשים חלשים וקשי יום. הם מצמצמים את שעות העסקת עובדי הניקיון וכן מצמצמים אספקת ניירות טואלט וסבון באופן סדיר (אם בכלל מספקים). כמו-כן חוסכים בעלי התחנות בתיקון תקלות ובשיפוץ שירותים כשנדרש. והתוצאה - שירותים מלוכלכים, מושבי אסלות שבורים או עקורים ממקומם ולעיתים קרובות חוסר בניירות טואלט וסבון. סיכוי נמוך מאוד שהנוסעים העוברים בתחנות המרכזיות שכאמור רבים מהם הם אנשים חלשים וקשי יום יתלוננו על השירותים המלוכלכים ועל העדר נייר טואלט וסבון. הם משלימים עם המצב ועם הזלזול בהם וכאן אני מצפה להתערבות משרד התחבורה בנושא זה. ראוי ששרת התחבורה או עוזריה יערכו באופן שוטף ביקורות פתע בתחנות המרכזיות ובשירותים הציבוריים שבהם. שרת התחבורה ובכירי המשרד, אני מניח, לא פוקדים את תחנות האוטובוסים המרכזיות שכן הם מצוידים לפחות חלקם הגדול ברכבים שנתנה להם המדינה מכספינו. הם חייבים לדאוג קודם כל לאינטרסים שלנו הנוסעים לפני שהם דואגים לבעלי התחנות ולבעלי הממון.

אגב איפה משרד הבריאות בסיפור (העדר סבון ותנאי ניקיון)? גם על ציבור הנוסעים להפסיק לשתוק על הזלזול בו, לצלם שירותים ציבוריים מלוכלכים או ללא נייר טואלט וסבון, להתלונן ולהעלות הצילומים למרשתת.