אודה, שמלוה אותי תחושת ייאוש והיקלעות לסבך שאין ממנו מוצא מהמשכה של המלחמה בעזה. כל יום אנחנו ממסגרים במודעות שחורות שמות של עלומים יפים, שטרם בגרותם חשה חיים וכן גוברת הדאגה לשלומם של מאה שלושים ושניים החטופים, הנמצאים כבר שמוננה חודשים בגיא ההריגה בעזה, וגובר החשש שנקבל יותר ויותר חטופים בארונות מתים. אינני איש צבא ואין לי כל מידע צבאי ממקורות מוסמכים. אך מהופעות בתקשורת של דובר צה"ל ואנשי ביטחון מוסמכים אני משוכנע, שנפגעה קשות התשתית הצבאית המסיבית שבנה החמאס במשך שנים. נפגעו קשה הסדנאות ליצור נשק, הושמדו כמויות גדולות של נשק ותחמושת ובוודאי שנפגעו מרכזי השליטה והפיקוד של החמאס. אני משוכנע, שמחוסר מידע מוסמך לא פרטתי את כל ההישגים של צבא הגנה לישראל, אך למרבה הצער, הצבא שלנו לא יצליח להשמיד את האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית המסוכנת, שלצערי, הולכת ומעמיקה האחיזה שלה בחברה הפלשתינית. כואבת עוצמת הפער, ככל שמרקיעים הישגי צה"ל בשדה הקרב, מרקיעה עשרת מונים האידיאולוגיה החמאסית הרצחנית המזוויעה ומסתמנת צלילה על סף העלמות של כוחות מתונים בחברה הפלשתינית, הפתוחים להכרה בזכות העם היהודי לבנות בית לאומי בארץ ישראל. מצערת המגמה, שיש לה אחיזה בממשלת ישראל, שעלינו לחתור לשליטה ישראלית ברצועת עזה ולהקמת יישובים יהודים ברחבי הרצועה - הפתרון הזה יביא אותנו רק להנצחת מציאות חיים מדממת ומלחמה בלתי פוסקת, שרק תגבה יום-יום חיי חילות וחיילי צבא הגנה לישראל. גם ההצעה לכניסת כוחות בינלאומיים, בעיקר מצרים, סעודיים ומדינות המפרץ, שישליטו את מרותם בעזה, הסיכויים לכך נראה שהם קלושים עד לאפסיים, הגם שתליתי בה תקוות רבות. מדאיג אותי גם הפתרון המדובר ביותר שהשלטון בעזה יינתן לרשות הפלשתינית, שתיכנס לעזה בשיתוף גורמים עזתיים שאינם חמאס ובתמיכה כספית בינלאומית וערבית. החשש שלי מהפתרון הזה, שיביא להתקוממות נגד גוף הנשען על כידוני צה"ל. אני מסיים את המאמר בתחושה כבדה, שאינני רואה כל מוצא לסבך אליו נקלענו בעזה. אני מודאג למה שצפוי לנו מהמציאות הקפקאית, אליה נקלענו מיום שמחת תורה תשפ"ד.