שולחן "שבועות" המפונפן אנו עומדים מספר ימים לפני חג השבועות, ובשונה מחגי "שבועות" בשנים קודמות, אנו חוגגים השנה את חג מתן תורה בשעת מלחמה!
אני עוצמת עיניי ונזכרת בערב החגיגי בשנה שעברה בקרב בני משפחתי: אודי, בני הצעיר, גלית רעייתו, ילדיהם ובני משפחה נוספים. כך בכל ערבי שישי, אווירת השבת ממלאת את האוויר ושולחן השבת ערוך בחגיגיות. אך בחגים מיוחדים, כמו בחג השבועות, שולחן החג משתדרג מכל הבחינות.
זכורני שגלית ערכה שולחן אובלי גדול ברוב פאר, שכוסה במפה צחורה ויפה, עליה הונחו מאכלי חג השבועות בכלים יפים ובאווירה רעננה ושמחה. ליה, צעירת נכדיי, סייעה ביד אמה והניחה את הסכו"ם ומפיות הנייר הלבנות בצד כל צלחת. נכדתי, אלה, שהייתה עוד חיילת, צילמה את השולחן החגיגי מכל צדדיו ונכדי, דניאל, שכבר סיים לשרת בצבא, סייע בכל שאר הדברים שאביו ביקש ממנו, וגם השגיח על הפשטידות בתנור לבל תיחרכנה, ולאחר מכן הניחן על השולחן.
חגגנו את "שבועות" לבושים בבגדי לבן. אפילו אני, הרגילה לבגד שחור שכביכול מצמצם את מידות גופי (אשליה מתוקה...) לבשתי חולצה לבנה מסאטן וזכיתי למחמאה חמה מכלתי שאמרה שמאד מתאים לי בגד לבן. לראשי חבשתי כובע לבן מפואר ורחב תיתורת, שלא הסרתיו מראשי כל הערב. אכלנו מטעמי גבינה ופשטידות בטעמים שונים שהונחו על השולחן לצד הסלטים.
צחוקים שטפו את הסועדים מבדיחותיו של אריאל, אחיה של כלתי, המלווה ברעייתו, ורה, ובשתי בנותיו הבלונדיניות הקטנות והיפהפיות, אלין ויולי, שקישטו את השולחן בקיסמן. אריאל, שניחן בחוש הומור מיוחד, שלף את בדיחותיו בפנים רציניים וכלאחר יד, כמו קוסם השולף שפנים מהשרוול, ואנו, התגלגלנו מצחוק.
אלופי מטעמי "שבועות" את הסלטים הכין אודי, השף של הבית, שתחת ידיו יוצאים מטעמים לשבת ולחגים שלא מן
העולם הזה ואני לא מגזימה. תומר, בכורו, המשמש לו כסו-שף, למד מאביו וחתך את הירקות לריבועים קטנים או לרצועות דקות, הכל לפי סוג הירק, והתוצאה, סלטים עשירים בירקות העונה, צבעוניים המציפים כל עין בצבעיהם המרהיבים ובטעמם המתובל והמשובח! ואילו צעיר בניו, יונתן, הולך אף הוא בעקבות אביו וכבר נחשב במשפחה לאלוף בהכנת טחינה עם חצילים.
מגוון פשטידות הוגשו לשולחן ודחקו עצמן בין גבינות משובחות ויקרות בצבעים שונים שלא ראיתי ולא טעמתי מעודי. הן ניקנו בחנויות מפונפנות וזכו למחמאות רבות מסועדי השולחן. מאכלי "שבועות" לוו בלגימת יין לבן או אדום, לצדו של עראק משובח, ובהשקת גביעים "לחיים".
אלוף נוסף במשפחה הוא שלמה, אביה של גלית, שהכין קציצות מירקות, לאטקס ובורקס קטנים וטעימים, שנחטפו ונאכלו לפני כל המאכלים שהוגשו לשולחן! שלמה, שצפה בשקט מראש השולחן, חייך למראה "החטיפות" ומזג לו עוד רבע כוסית קטנה של עראק. לשאלתי, ממי למד להכין את כל אלה ענה: "הכול למדתי מאמי המנוחה, הייתי עומד על ידה במטבח ולומד".
בוודאי תתמהו על שלא כללתי עצמי בשמחת הכנת הבישולים, האפייה והטיגונים למיניהם. ובכן, אני מביאה "מתנות אוכל", כפי שאני קוראת להן, כמו: בקבוק שמן זית משובח עם יין אדום חצי יבש, או קסטות טעימות שאנו מנשנשים בסוף הארוחה החלבית, קפה מגורען משובח ומיני מזון שונים. בכל פעם אני באה "בידיים מלאות" וזה חלקי בערבי שבת ויום טוב. בערבי חגים, אני מוסיפה גם מתנה לכלתי, כתודה על הכנסת האורחים.
עוגות גבינה - מלכות הערב! הכלים פונו מהשולחן בתום הארוחה והגיעה השעה לעוגות הגבינה שאף הן נקנו בקונדיטוריות נחשבות והובאו אחר כבוד לשולחן החגיגי. הבטתי בעוגות הגבינה, הן היו יפהפיות וניצבו איתן על השולחן מקושטות וטעימות מאד.
מיד הורגש שיד מיומנת לעילא ולעילא "טיפלה" בהן באהבה, במקצועיות ובתשומת לב מרובה. אף אחת מהן לא "צנחה" ולבי רחש בתוכי לזכר עוגות הגבינה שאותן אפיתי במשך כל חיי, שתוצאות האפייה גרמו לי לצער ולעיתים אף לדמעות.
בעודי נוגסת לאט-לאט מפרוסת עוגת הגבינה ומתענגת על טעמה, עלו לנגד עיניי מראות מהעבר הרחוק שלי, שעוד הייתי מלאת תקווה שאצליח לאפות עוגת גבינה. את ההוראות קיבלתי מחברתי, חנה אגמון, שיצא לה שם של "אופת עוגות הכי הכי ועוגת גבינה בפרט!"
הכנתי את העוגה בדקדקנות יתרה עם כל הטוב שהיה לי בבית ולפי כל ההוראות, ולשווא! העוגה עלתה עד לתקרת התנור ממש, והייתי מאושרת עד הגג! עיניי נצצו כשני יהלומים (אמיתיים), ידיי רעדו מהתרגשות ונשימתי נעתקה בחרדת קודש עת פתחתי את לוע התנור.
גל חום פרץ ממנו והיכה בפניי הלוהטים מהתרגשות. הבטתי בעוגה, מלאת תקווה שהנה, הנה הפעם היא תמשיך להיות על הגובה... אך אויה, איך שחזתה בהתלהבות שאחזה בי למראה פניה הזהובים, החלקים והמלאים כמו אחרי טיפול בבוטוקס, נתכרכמו פניה של זו והיא חשה כאילו נעצתי סיכה אל בין צלעותיה, איבדה שיווי משקל, נעה אנא ואנה מצד אל צד כאילו הייתה ברווזה מהלכת בחצר והתחילה לאבד גובה עוד ועוד...
ביקשתי ממנה בתחנונים, כשדמעות מציפות את עיניי ואמרתי לה: "עוגת גבינה שלי, בבקשה אל תשבי תחתייך. זו אני, שמחה'לה. בראתי אותך במו אצבעותיי המטופחות וארוכות הציפורניים. ערבבתי את תכולתך בקערה, כפי שערבבתי בעבר חינה לכלה ביום אירוסיה... אחר כך, הוספתי לבלילתך ביצים, סוכר ומה לא..., והכל ביד רחבה ובנפש חפצה. אפילו תמצית וניל טפטפתי לעיסה, שינדוף ממך ריח טוב...", כך אמרתי לה.
הכנתי, כאמור, את המתכון באדיקות לפי הוראותיה של חנה, ובדיוק של שעון שוויצרי! עכשיו הציפו את עיניי דמעות מרות של חוסר אונים, כשחזיתי ביצירתי המעלה קמטים ונראית כמו שנראתה לפני טיפול הבוטוקס הגבינתי שלה. דמעות, שעל הדרך הרסו לי את האיפור המדוקדק עליו טרחתי במשך חצי שעה, חרצו ללא רחם תלמים עמוקים בלחיי, עד שגילו את צבע פניי הצהבהב, אותו אני מכסה בקפידה בכל בוקר.
הדמעות זלגו והחלו לגלות את מה שראוי לכסות וערבבו את הכל בשלל צבעים על לחיי. בתוספת הרימל השחור שנזל מריסיי, נראו פניי כמו "שלל צבעים טכניקולור", כאילו רמזו לי הדמעות, ללא קול, שאין צורך בכל אלה ושחבל על טרחת האיפור בכל בוקר, כי מה שיש יש, ומה שאין אין!
ידם על העליונה! הבטתי, בפעם המי יודע כמה, על עוגת הגבינה הקורסת שנחה על לשונו של התנור החם וריחמתי עליה ועליי. עכשיו גם בוטוקס לא היה עוזר לה לעלות שוב, לתפוח ולהיראות עוגת גבינה העומדת זקופה ולא רופסת על מגש זכוכית מעוטר. ואז תהיתי ביני לביני, איך זה מצליח לכל הקונדיטורים ולחנה ידידתי, שעוגות הגבינה שלהם עומדות איתן, יפהפיות וטעימות לאללה? רק לאלוהים פתרונים! מי יודע כמה עוגות גבינה קרסו להם עד שהגיעו לרמת מיומנות כזאת ולשלמות? עליי להודות, שבסוף האפייה, ידם הייתה ועודנה על העליונה, עובדה!
חלומות שווא ידברו "שמחה, את רוצה עוד פרוסת עוגה?", שאלה אותי כלתי כשהבחינה בי שוקעת בהרהורים וצלחתי ריקה. "לא, תודה", פרוסה אחת הספיקה לי", עניתי בחיוך ושיקרתי! בקלות יכולתי לאכול עוד שתי פרוסות עוגת גבינה.
בכל יום אני נושאת תפילה, שאמנע כליל מאכילת שוקולד ועוגות גבינה, שהם עבורי תאווה לעין ולחיך. כך אני מקווה, אוריד במשקל ואוכל ללבוש את הבגדים היפים שברשותי (שהיום, אפילו עם כף של נעליים, לא אוכל לדחוק לתוכם את גופי הדשן), כי הם תופסים אצלי מקום בארון מימים ימימה, עם דוגמאות וצבעים החוזרים לאופנה שוב ושוב, ואין לי אומץ לחלקם. אני תמיד חולמת, שיום אחד... אך בעת ובעונה מודה ביני לביני שבמקרה שלי, חלומות שווא ידברו!
ובאשר לאפיית עוגת גבינה בביתי לקראת חג השבועות הקרב ובא, אולי אנסה להכינה שוב לפי המתכון של ידידתי חנה אגמון אך הפעם, ליתר ביטחון, עם פנים נקיות מאיפור! חג שבועות שמח!