אפשר כמובן לנחש איזו משתי ההנחות היא הנפוצה יותר. קודם כל, משום שמתוך השליש שלא מסכימים שעם ישראל הוא עם סגולה, הרוב (19% מהסך הכל) אומרים שזו אמירה ״מתנשאת/גזענית״. רעיון הסגולה זר לעולמם ולהשקפתם. וזה מתיישב עם המגזר שהם משתייכים אליו: מכלל החילונים בישראל, 58%. כלומר, קרוב לשני שלישים (בעיקר אם מנכים מהחשבון את מי שאומרים ״לא יודעים״) לא מסכימים שעם ישראל הוא ״עם סגולה״. רובם (36% מהחילונים) סבורים שהמושג סגולה הוא מתנשא או גזעני. לעומתם, כל הדתיים והחרדים מסכימים שעם ישראל הוא עם סגולה. אם יש פערי השקפה בין דתיים לבין עצמם, הם רק ביחס לשאלה מה המשמעות העיקרית של סגולה. אבל האמת היא שבסך-הכל מתקיים קונצנזוס רחב בקרב דתיים וחרדים גם ביחס לשאלה הזאת. רוב גדול של דתיים וחרדים סבורים שלעם ישראל יש תפקיד מיוחד בעולם. זה מה שהופך אותו לעם סגולה. בסקר הקודם, כשאפשרנו לסמן יותר מתשובה אחת, רוב הדתיים והחרדים באמת סימנו שתיים – הם סימנו גם ״תפקיד מיוחד״ וגם ״חובות שלעמים אחרים אין״. בערך שליש מהם סימנו גם ״זכויות שלעמים אחרים אין״. כלומר, באופן אמיתי, הדתיים והחרדים סבורים שלעם ישראל יש תפקיד מיוחד, יש חובות מיוחדים, ובמידה רבה (אם כי את זה כבר אין רוב שחושב) יש גם זכויות מיוחדות. רוב החילונים שסימנו יותר מתשובה אחת בסקר הקודם, היו החילונים שגם ״לא מסכימים עם האמירה״ וגם סבורים שזו אמירה ״מתנשאת/גזענית״. האם ההבדל החברתי הזה הוא הבדל חשוב? זו שאלה שלא קל להשיב עליה. יכול להיות שזה הבדל שמשקף בעיקר פערים בשפה. לדתיים אין קושי להשתמש במילה ״סגולה״ שהם רגילים אליה, ורובם מייחסים לה פרשנות של חובה עודפת, כך שמבחינתם אין סיבה לזהות אותה עם דברים כמו התנשאות או גזענות. לחילונים יש קושי להשתמש בסגולה. זו מילה שהם מזהים עם הלך רוח שבטי, בדלני. היא לא שייכת לאוצר הערכים שלהם, המערביים, השוויוניים, הליברליים. אגב, זה לא תמיד היה כך. דוד בן-גוריון נדרש לשאלת הסגולה בלי קושי גדול, ובלי צורך להתנצל. הסגולה, לטעמו, מקבילה לתביעת הנביאים מעם ישראל ״לכונן חייו על יסודות חסד ואמת, צדק ושלום״. אבל הקושי לקבל את המונח ״עם סגולה״ מובן. אם כל בני האדם שווים, אז אין אדם, או קבוצת בני אדם, שיש להם ״סגולה״ מתוקף השתייכות מלידה לקבוצה. בהתאם, גם ההגדרה העצמית הפוליטית של המשיבים על הסקר משפיעה מאוד על האופן שבו מתפרשת אצלם המילה ״סגולה״. במרכז, בשמאל מרכז ובשמאל יש רוב שמסתייג מסגולה, ולא מקבל אותה. בימין מרכז ובימין יש רוב שמקבל אותה. כך שדי ברור שהאימוץ או הדחייה של ״עם סגולה״ מתקשרים גם לתפיסה דתית וגם לתפיסה פוליטית. שאלנו אם ההבדל חשוב: יכול להיות שכן. יכול להיות שבסוגיות מסוימות – נניח, היחס לאוכלוסיות לא יהודיות – קבלה של המונח ״סגולה״ מובילה למסקנה מעשית אחת, ודחייה שלו מובילה למסקנה מעשית אחרת. מה תהיה המסקנה הזאת? תיאורטית, יכול להיות, שמי שחושב שעם ישראל הוא עם סגולה יסיק מזה שצריך לגלות פחות התחשבות בעמים אחרים. תיאורטית יכול להיות גם ההפך, שמי שחושב שעם ישראל הוא עם שחלים עליו חובות מיוחדים, יסיק מזה שעם ישראל דווקא מחויב לגלות יותר התחשבות בעמים אחרים. תיאורטית – שתי המסקנות אפשריות. אבל מעשית – הביטו בנתונים ותבינו לבד מה קורה מעשית.