מהו נרטיב? ובכן על-פי המילון האינטרנטי מילוג נרטיב הוא:
תיאור ופירוש המציאות דרך השקפת עולם תרבותית לאומית. כלומר, אותו עולם בדיוק אותה מציאות בדיוק הנראים אחרת לאנשים שונים הבאים מרקע תרבותי לאומי שונה.
בעבר הרחוק בעבר, אפילו עד שנות ה-90 היו בחברה היהודית בישראל שני זרמים עיקריים אשר להם שני נרטיבים מרכזיים:
- הנרטיב הציוני שכלל תת-זרמים שונים, שמאל, ימין, דתיים.
- הנרטיב החרדי, נרטיב מתבדל, לא מתערה, אשר אט אט הפשיר בשוליים בעיקר בהיבטים פוליטיים ובהיבטים של ניצול כוח פוליטי להשגת הישגים חברתיים כלכליים.
משנות ה- 90 עד היום ועד בכלל יד ביד עם המהפכה השיפוטית של הפרופסור אהרן ברק, התפצל הנרטיב הציוני לשניים, נפרד חלקית משורשיו הציוניים, או לפחות הוריד את הנרטיב הציוני בעדיפות אל מתחת לנרטיב החדש. הצמד החדש הינו צמד של נרטיביים:
- הנרטיב החרדי הלאומי הכולל זרמים חילוניים ודתיים.
- הנרטיב החרדי הליבראלי נרטיב הפורץ את גבולות המדינה והאינטרסים של תושביה אל מעבר לאוקיאנוסים ודוגל בעקרונות של כבוד אדם ושוויון אף מעבר לאינטרסים הצרים של החברה בישראל
הנרטיב החרדי המקורי נותר בעינו ומנצל היטב את המריבה בין הנרטיבים האחרים כדי להיטיב עם מצביעיו, תוך השתלבות חלקית בשוק העבודה ובהתנדבות ראויה לציון בארגוני רפואה. נרטיב זה הוא שותף פוליטי מתאים יותר לנרטיב החרדי הלאומי, כי הנרטיב הלאומי מסורתי יותר. הוא גם אינו מחרים פוליטית את החרדים.
נושא הגיוס הוא סימפטום, הוא איננו המחלה מתוך ההמולה הזו בוקעת זעקת השבר על העדר שוויון בנטל, אך השוויון בנטל איננו מוקד הבעיה, השוויון בנטל הוא סימפטום של תופעה פוליטית/חברתית שהתחילה עם קום המדינה כתואה מהחלטת דוד בן-גוריון, החריפה עם עליית מנחם בגין לשלטון והחריפה מאוד בשנות ה-90 כאשר הנרטיב הציוני נחלש בדרגה ופינה מקום למלכים החדשים, הנרטיב החרדי הלאומי והנרטיב החרדי הליבראלי, והיווצרות הקשר הגורדי הפוליטי בין הנרטיב החרדי הלאומי לנרטיב החרדי הישן.
שניים אוחזים בטלית אם הייתי סבור שהנרטיב החרדי אחראי לכל הסיפור מראש, הייתי נותן להם ציון 10 בנכלוליות, כי ההיסטוריה יד ביד עם אהרן ברק פיצלה את הנרטיב הציוני לשניים, ואז באו החרדים הישנים ונתנו פירוש משלהם ל
"שניים אוחזים בטלית" - כי במקרה שלנו התוצאה היא
"והשניים מתקוטטים ומתקוטטים ואפילו לא שמים לב שבא שלישי ולקח את הטלית, אך במקום לרוץ אחרי הטלית ולתפוס מי שנטל אותה בלא רשות הם ממשיכים להתקוטט". הנרטיב החרדי הישן לא אחראי להכל מראש, הוא לא צריך לתכנן, זה בא לו באורח טבעי ואינטואיטיבי. חלק מרכזי של הנרטיב הוא היותו מיעוט החי להבנתו בגולה, דבק במנהיגיו באש ובמים וימסור את נפשו למענם. הרב אומר ימינה, הולכים ימינה, הרב אומר שמאלה הולכים שמאלה. על אוזנו של הרב לוחשים גורמי ממון וגורמים פוליטיים, והעגלה המאד מיושנת הזו היא בפועל מרצדס חדישה בניילונים של קבלת החלטות וביצוען, ואילו הנרטיבים האחרים הם עגלות מקרטעות אשר עד שהן זזות אפשר לזהות בבירור את כוונותיהם ולכן החרדים יהיו תמיד צעד אחד קדימה, תמיד יהיו מוכנים לבאות.
הפתרון א' - הפתרון הפוליטי הפתרון הפוליטי הפשוט הוא שיתוף פעולה בין הנרטיב הלאומי לליבראלי תוך הותרת הנרטיב החרדי במקרר, אך הפער בין הנרטיבים הוא רב כל כך, שאין כל סיכוי לאיחוי פוליטי טרם איחוי הפצעים.
פתרון ב' - איחוי הפצעים המצב כעת, בייחוד לאורו של הסימפטום המדמם של גיוס החרדים, הוא שיש התרחקות מדאיגה בין הנרטיבים הלאומי והליבראלי אשר נושאים בעיקר הנטל הכלכלי ובעיקר העיקרים של הנטל הביטחוני, התרחקות המסכנת מאוד את הלכידות החברתית של הציבור בישראל, ולכידותנו החברתית היא מקור כוחנו. בהעדרה אנו חסרי אונים, בדיוק לרגע הזה מצפים אויבינו.
חלה עלינו בשלב הראשון החובה לבלום את ההתרחקות הזו ואז לעבור לשלב ב' בו נפעל יד ביד לכינוסה, היינו לאיחוי הקרעים. המרחקים לא כל כך גדולים, מנהיגים פוליטיים מכל הכיוונים מגדילים אותם באורח מניפולטיבי בשל שיקולים אינטרסנטיים.
בשלב הראשון עלינו לשים את החרדים בצד, ולהביא לכדי שביתת נשק את המאבק לחיים ולמוות בין הנרטיב הלאומי ובין הנרטיב הליבראלי, באמצעות פשרות מאוד פשוטות וטריוויאלית המבטאות WIN WIN, זה נהנה וזה לא חסר, ויש כאלה בשפע, כיום לא ניתן להשמיען בין המחנות, כי אין כל הקשבה, אין כל מחשבה, רק ליבוי יצרים על-ידי בעלי אינטרסים זרים.
אנחנו נגיע לשם, אין לי ספק שנגיע, נצח ישראל לא ישקר, השאלה היא רק כמה חרא ניאלץ עוד לאכול עד שנגיע, והשאלה הנוספת היא כמובן למה לאכול חרא במצקת כאשר הפתרונות הם מתחת לפנס הרחוב, ואין צורך אפילו בפנס כיס כדי לראות אותם למרחוק.