הכל מכירים את חטאו הכפול של דוד המלך, גם גרימה לנפילת אוריה החיתי בקרב ברבת עמון וגם לקיחת אשתו בת-שבע. הכל מכירים גם את משל כבשת הרש, תגובתו החריפה של נתן הנביא על המעשה שלא ייעשה שעשה דוד המלך (שמואל ב', י"ב): וַיִּשְׁלַ֧ח ה' אֶת-נָתָ֖ן אֶל-דָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁ׃ לְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ וְלָרָ֣שׁ אֵֽין-כֹּ֗ל כִּי֩ אִם-כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם-בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי-ל֖וֹ כְּבַֽת׃ וַיָּ֣בֹא הֵ֘לֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא-ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת-כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו׃ וַיִּחַר-אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-נָתָ֔ן חַי-ה' כִּ֣י בֶן-מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת׃ וְאֶת-הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹא-חָמָֽל׃ ויאמֶר נָתָ֛ן אֶל-דָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ! חטא אי-השוויון בנטל השירות הסדיר ושירות המילואים הוא צורם ומקומם גם בימים רגילים, קל וחומר בימי מלחמה. והנה, כמו במשל מלפני שלושת אלפי שנים, "האיש העשיר" חמל לגייס את "צאנו ובקרו", רבבות המשתמטים מן השירות, ובראשם הציבור החרדי, ובמקום לגייסם לשירות סדיר/מילואים/אזרחי מלא העדיף לגייס - שוב - את "כבשת האיש הרש", האיש ששירות החובה שלו הוארך, האיש שנקרא שוב ושוב למילואים, האיש שעיקר הנטל הכלכלי והמשפחתי מוטל עליו, ובלבד שלא ייפגעו "צאנו ובקרו" של "האיש העשיר". תגובתו של המלך דוד הייתה ברורה וחדה. הוא קבע את פסק הדין ואת גזר הדין של "האיש העשיר", עד כדי כך שאותו האיש "ישלם ארבעתיים ..... על אשר לא חמל". ואז הבהיר נתן הנביא למלך דוד: "אתה האיש!" חוסר החמלה בישראל 2024 מתבטא באפליה מקוממת בין דם לדם ובין כיס לכיס. על כך פסק דוד המלך: "ישלם ארבעתיים". בתרגום למציאות של ישראל 2024, מדובר בארבע רגליו של כיסא ראש הממשלה. חרפת קידום חוק ההשתמטות היא הקש ששבר את גב הגמל, הנקודה שבה איבדה ממשלת נתניהו את הלגיטימיות המוסרית והערכית, ועליה לפנות את מקומה לממשלה (האם תהיה כזאת?) שאינה נגועה בחטאו של "האיש העשיר", חטא האפליה המקוממת בין דם לדם ובין כיס לכיס. אמירה ידועה של וינסטון צ'רצ'יל ערב מלחמת העולם השנייה קבעה ש"בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה". בימים קשים אלה מתקיימות בארץ, זו בצד זו, גם מלחמה קשה באויב אכזר וגם חרפת ההשתמטות והאטימות של מי שמסרבים לשאת בנטל. לא תעזור לראש הממשלה ההשקעה האינסופית של זמן ומרץ בלוליינות מכוערת שתכליתה חוק מיותר, לשם הנצחת האפליה המקוממת בין אזרח לאזרח בקשר לשוויון בנטל. אפליה כזאת היא בלתי ראויה בימים כתקנם, קל וחומר בימים הנוראים שבעיצומם אנו נמצאים כבר למעלה משמונה חודשים. האפליה המדוברת, שאותה מנסים - גם בנימין נתניהו וגם בני גנץ, כל אחד בדרכו - להנציח בעזרת חוק גיוס מיותר - אין לה מקום ואין לה הצדקה. חוק גיוס צריך להיות אחיד לכלל האוכלוסייה, ואין מקום לחוק נפרד לציבור כלשהו, לרבות הציבור החרדי. אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם. החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות - 3 שנים - והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות אחידים לכולם: בנים ובנות; חילונים, דתיים וחרדים; נח"לאים ותלמידי ישיבות ההסדר; שמאלנים וימניים, יהודים וערבים; אזרחים מכל מגזר. צה"ל - והוא בלבד, בהתאם לצרכיו - הוא זה שצריך לבחור ראשון את הדרושים לו מבין המועמדים לשירות ביטחון. מי שצה"ל אינו זקוק לשירותיו - יתכבד וישרת שירות אזרחי (לא שירות לאומי, ביטוי המהווה בעיה שניתן להבינה עבור האוכלוסייה הערבית), באותו אורך - 3 שנים - ובאותו שכר. והיה אם ימשיך ראש הממשלה, "האיש העשיר", לחמול על המשתמטים, "צאנו ובקרו", אזי יתקיימו בו לא רק דברי נתן הנביא, "אתה האיש!", אלא גם דברי שמואל הנביא למלך שאול (שמואל א', ט"ו, כ"ח): "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָ"ּ. לא ידוע עדיין מי הוא אותו "רֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָ"ּ, אבל יש לקוות שהוא ישכיל לנווט את מדינת ישראל בתקופה הסוערת הניצבת לפניה.