העשירים שונים מבני אדם אחרים. יש להם יותר כסף ולרוב הם משלמים פחות מיסים. העשירים ביותר בארה"ב משלמים רק כמה סנטים לכל דולר שבהונם. והעושר הזה גדל עוד יותר לאחרונה, בזכות שוק המניות הגואה. רווחי ההון של צמרת המיליארדרים האמריקנים מגיעים ל-11-6 טריליון דולר. ממשלות הלחוצות במזומנים רוצות להניח את ידיהן על נתח מהעושר הזה, מזכיר אקונומיסט. בשנה הבאה תתחיל אוסטרליה למסות רווחי הון בלתי ממומשים (רעיוניים) בתוכניות פנסיה בהן יש למעלה מ-2 מיליון דולר אוסטרלי (2 מיליון דולר אמריקני). ג'ו ביידן מבטיח שאם ייבחר שוב, הוא יטיל מס דומה בשיעור 25% על 10,000 האמריקנים שהונם למעלה מ-100 מיליון דולר, ובכך יכניס בתוך עשור 500 מיליארד דולר למימון תוכניות רווחה. קל להבין מדוע מי שאינם מולטי-מיליונרים רוצים שהללו ישלמו, ובאותה מידה להבין את הממשלות שכיום העשירים עובדים עליהן כדי להתחמק מתשלום חלקם. אחת הדרכים לחמוק ממס בארה"ב היא לרכוש נכסים, להעמיד אותם כבטוחות להלוואות ולגלגל את ההלוואות עד אחרי 120. בשלב זה, רווחי ההון שנצברו בחייו של הנישום נמחקים והשעון מתחיל שוב עם יורשיו, שממשיכים את אותו תרגיל. אולם, מיסוי רווחים רעיוניים הוא מסובך ונתון לטעויות. זה גם לא נחוץ: יש אמצעים פשוטים בהרבה, טוען אקונומיסט. בכלל, מיסים צריכים להיות קלים לניהול וגבייה, ובמידת האפשר – להפריע כמה שפחות לפעילות. מיסוי רווחים רעיוניים מפר את כל הכללים האלה. הערכת שוויו של עיזבון היא מסובכת מאוד, על אחת כמה וכמה אם יש לעשותה מדי שנה. לרשות המיסים האמריקנית נדרשו 12 שנים להעריך את שווי עזבונו של מייקל ג'קסון. כמה מדינות באירופה נטשו את מיסי העושר אחרי שנים רבות של הרבה כאבי ראש ומעט הכנסות. מיסוי רווחים רעיוניים גם עלול לגרום לתנודות חדות בחבות של מי שבבעלותם נכסים תנודתיים, כגון מניות של חברות היי-טק. הצעתו של ביידן, לבצע שומות חמש-שנתיות, מפחיתה חלק מן התנודתיות, אבל עדיין יהיו נישומים שלא יקבלו החזר על הפסדים רעיוניים – מה שעלול לגרום למשקיעי הון סיכון מלהעניק מימון לחברות הזנק שערכן עלול לקרוס בפתאומיות. אקונומיסט מציע לרשות המיסים האמריקנית להתחיל בביטול הכלל שמאפס את הרווחים הרעיוניים אחרי הפטירה. הכלל נקבע ב-1921, חמש שנים לאחר הטלת מס העיזבון, במטרה למנוע כפל מס: אם היורשים משלמים מס על העיזבון, הם לא צריכים לשלם מס על רווחי ההון ממנו. ההצדקה הזאת אינה תקפה כיום, כאשר העזבונות הגדולים ביותר אינם בנויים על הכנסה שאכן מוסתה בחיי המוריש, אלא על הערכת שווי הנכסים שלא מוסו. לכן, יש הצדקה למסות את מי שמתעשר באמצעות "קְנה, לְוֶוה ומוּת". ביטול הפטור הזה יכניס אולי 125 מיליארד דולר, ועלות הגבייה תהיה נמוכה בהרבה מזו של היעד המקורי שהציב ביידן. את רוב היתרה ניתן להשיג באמצעות סגירת פרצות אחרות, במיוחד גביית מס רווחי הון נמוך במקום מס הכנסה גבוה על מימוש רווחי השקעות במניות פרטיות. קל להבין מיסוי של רווחים רעיוניים, אבל הרעיון גרוע מבחינה כלכלית, מסיים אקונומיסט.