אקדים ואומר כי אין לי שמץ של טענה ורבע טענה לשלטון המקומי במדינת ישראל העושה כמיטב יכולתו, ובמיוחד בזמנים טרופים אלה. המבנה השלטוני שלנו, בשונה מרוב מדינות המערב הנאורות, היה מאז ומתמיד ריכוזי והעניק לשלטון המקומי סמכויות מוגבלות. בארצות הברית ובבריטניה, לדוגמה, יש לשלטון המקומי סמכויות בלתי מוגבלות בכל תחומי החיים, להוציא מדיניות חוץ וביטחון. ראשי הערים ניו-יורק ולונדון נהנים משליטה על תקציבים, פיקוח על המשטרה העירונית ועל שלומם ורווחתם שת התושבים וביכולת לתכנן לטווח הארוך את כל הסוגיות האפשריות, החל מהתחדשות עירונית ואישור פרויקטים בכלל, דרך איך לפתח עסקים ותיירות בעירם וכלה בהיכן בדיוק לטעת עצים. אצלנו, לעומת זאת, מוגבל השלטון המקומי באופן שגורם ל-82 העיריות ו-121 הרשויות המקומיות והאזוריות, להיות במקרים רבים תלויים כעניים בפתח על שולחנם של מקבלי ההחלטות ברמה הארצית. דוגמה מובהקת לכך, אם נתייחס לתחום ענף הנדל"ן, היא בעובדה שכמעט כל פרויקט עירוני, יהיה קטן שבקטנים, תלוי באישורה של הוועדה המחוזית ובמקרים רבים גם של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. במקרים רבים השלטון המרכזי גם קובע לעיר כזו או אחרת, היכן לקדם פרויקט או מתחם גדול חדש והיכן לא, זאת לכאורה מתוך שיקולים אזוריים וארציים, שבמקרים רבים נוגדים לחלוטין את האינטרס של אותה עיר. אישורי תוכניות רבות גם מותנים באישורים והליכים ביורוקרטים סיזיפיים מול מיניסטריונים ממשלתיים דוגמת משרדי הפנים, התחבורה ואיכות הסביבה. אדגיש כי מציאות בלתי נסבלת זו פוגעת במיוחד בעיריות וברשויות המקומיות העניות הממוקמות רובן ככולן בפריפריה ובמקרים רבים פשוט אינן מסוגלות לכלכל את עצמן באופן עצמאי. עובדה זו, לכשעצמה, רק מגבירה את הדיפרנציאציה בינן לבין הרשויות המקומיות האמידות המרוכזות ב"מדינת תל אביב". המלחמה האחרונה הבליטה כמובן את הפרדוקס והביאה את הרשויות בפריפריה, ובמיוחד בגליל, לחוסר אונים מוחלט, כולל תמונות רקע של חורבן פיזי מוחלט שלא לדבר על נטישה המונית של תושביהן, ומצב משפיל של תחינה חסרת תוחלת של ראשי הרשויות לעזרה באמצעי התקשורת, זאת לאחר שכל הבקשות שלהם מהשלטון המרכזי הושבו ריקם. לטעמי, וכמי שמייצגת שנים רבות עיריות ורשויות מקומיות, דווקא העת הנוכחית מהווה חלון הזדמנויות נדיר למרכז השלטון המקומי לפעול כדי לשנות מהיסוד את המצב הבלתי נסבל. כאן, אדגיש, אין לא שמאל ולא ימין ואין מפלגה כזו או אחרת. בסופו של דבר האזרח המתגורר, לדוגמה, בעיר גלילית דוגמת עכו, נהריה או קריית שמונה, זקוק 24/7 לסיוע, בלי קשר לעבור איזו מפלגה הצביע בבחירות. נהפוך הוא: המגמה שעליה הנני ממליצה, הינה ליצור בחקיקה(!) בידול מוחלט בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, בדיוק כפי שזה קיים בכל המדיניות המערביות הנאורות. רק בידול שכזה יוכל לשנות מהיסוד את מצב השפל הבלתי נסבל בו מצויות כיום עשרות רבות של עיריות ורשויות מקומיות, שתושביהן נטשו אותן וחלק נכבד עלולים לא לחזור אליהן, זאת אם המצב הנוכחי יימשך!