מה כן יכול להפוך את כבישי ארה"ב לבטוחים יותר? ייתכן שיתחיל שינוי ככל שהציבור יהיה מודע יותר לסכנות. החישוב של אקונומיסט מלמד, כי אם העשירון העליון של המכוניות הכבדות ביותר "יעשה דיאטה" של 500 ק"ג, מספר הולכי הרגל ההרוגים יפחת ב-2,300 בשנה (12%) מבלי לפגוע בבטיחות המכוניות הללו. לכך יש לצרף רפורמות. מוזר ככל שיישמע, עד אשתקד לא הובאו הולכי הרגל בחשבון בדירוג בטיחות המכוניות בידי הממשל. מחלוקת מסחרית עם אירופה גורמת לכך שמכוניות קלות תוצרת חוץ רבות כלל אינן נמכרות בארה"ב. הקלות מס גורמות לאמריקנים לעבור לטנדרים, שגם מקבלים הטבות בתקני הדלק. את כל זה צריך לשנות. אבל עדיין יכול להיות שהעדפות הצרכנים יהיו נטועות כה עמוק, עד שלא יהיה די בכל אלו. לכן, צריך במקביל גם להוריד את מספר התאונות. הצעד הראשון הוא לתכנן מחדש את מערכת הכבישים. ככל שהדבר יישמע מוזר, העדר מעגלי תנועה בפרברים ובאיזורים הכפריים הוא גורם מרכזי לתמותה; החלפת צמתים בכיכרות יציל את חייהם של אלפים מדי שנה. בעיה נוספת היא ריבוי הכבישים המהירים והרחבים ליד מרכזי קניות מרובי הולכי רגל; בניגוד למה שחושבים מהנדסי הכבישים בארה"ב, רחב יותר אינו בטוח יותר. מה שמוביל לנקודה נוספת: יש לגרום לנהגים להאט. מאחר שהקטלניות עולה עם המהירות, להפחתתה יש תוצאות מעולות. התחלה טובה היא לאכוף את חוקי המהירות הקיימים; אבל במקום לעשות זאת, מדינות רבות אוסרות להתקין מכמונות מהירות. צעד שאפתני יותר (ופופולרי פחות) יהיה מגבלות מהירות למכוניות כבדות יותר. בסופו של יום, יצרני הרכב יכולים למצוא דרך להקטין את ממדי הבעיה שהם תרמו כה רבות להיווצרותה. למשל: טכנולוגיה טובה יותר למניעת תאונות ויותר מערכות להגנת הולכי רגל. מכוניות אוטונומיות אמיתיות, כאשר יעלו על הכביש, יפחיתו את מספר התאונות וההרוגים, כולל בכבדות שבהן; אבל זה יקח עוד שנים רבות. עד אז, משימת הצלת החיים מוטלת על מהנדסי הכבישים ושוטרי התנועה.