מקֶדם לימדונו, שהחינוך מעצֵב את הדוֹר/ ומסיפור חייו של מאיר בַּקשי נחשף העם אל האור/ מן הפתגם למדנו מה הרוח, מה השיטה/ מי שדואג לשנה זורע חיטה/ מי שדואג לשנים ייטיב לטעת עצים מרנינים/ אבל מי שבאמת דואג לדורות ורוצה להגשים/ איש רוח כזה פשוט מחנֵך אנשים. והנה לפניכם סיפורו של מאיר בקשי, ששמו הלך לפניו/ מחנך דגול ואיש תקשורת - וכמובן כְּבוד הָרב/ התורה שהותיר עודה מפיצה נגוהות/ וכאיש צנוע וענו, עשיר ורב חלקו מאחורי הפרגוד/ לְכוּ לַהיסטוריה של הטלוויזיה הלימודית/ וּתגלו מה רב חלקוֹ בַּיסודות, בַּתשתית. נַסו לחפש שם תוכניות כמו 'שניים אוחזין', 'קשת בענן', 'שירת הבקשות', סליחות וניגונים/ יתחוור לכם מיד, שמאיר היה חלוץ של מהפכה בַּתכנים/. זה מתחבר להעשרת תוכניות רדיו ביופי של מסורת/ פלא של תשדירים בשם 'קמתי באשמורת'/ כן, כן, כאן נפתח נתיב להציג יהדות בדרך כובשת/ גם הדור הצעיר התקרב ל'ישראל סבא', למורשת./ פאֵר של פיוטים נישאו בתוכנית 'שערי רצון'/ העם ראה את הקולות והוקסם מן החזון. מי ששב לתולדות הטלוויזיה הלימודית לרוחב ולאורך/ מגלה שהיה מי שחשב כבר אז על 'הטובים לתקשורת'/ מעשיו של מאיר בקשי היו בגדר חלוציות לשמה/ הַפנמת היהדות בַּסְדרות בצורה חכמה/ ההצלחות של 'קשת בענן' ו'שניים אוחזין' שברו שיאי צפייה/ ובמבט לאחור זה נשמע כמו אגדה או מעשייה... מאיר בקשי, וזאת לא טעות/ היה אחראי בתקשורת על לימודי היהדות/ ואל נשכח, הטלוויזיה הלימודית הייתה אז בחיתולֶיה/ החותָם של בקשי על הסְדָרות היה משמעותי וּמרגש וקובע. התברר, שמאיר בקשי היה האיש הנכון בזמן המתאים/ היה מחסור אז במי שיוכל לשַלב גם טלוויזיה וגם ערכים./ היו מצד אחד מומחים למסורת/ ומצד שני מומחים לתקשורת / מאיר ידע לחבֵּר בין החוטים בַּזמן/ והתוצרת שתִי וערב הייתה הַפְלא וָפלא, מעשה אֳמן... זה אמיתי ולא תיאור בגילופין/ על המסך נלמד התלמוד, נחשף לכל דִכפין/ שחקנים הופיעו בסצנות מרתקות/ ומן הסיפור עלו סוגיות ומחלוקות: איציק סיידוף ואבי אוריה נסעו לתומם במונית עד המדבָּר/ והנה עלתה סוגיה של תשלום שכר/ גבי עמרני ואסתי קוסוביצקי בקטעים מושכי לבבות/ והנה נפתרו סוגיות שהאירו עיני רבבות./ מאיר ידע לפרוט על הנימים והמנגינה/ ערכי המסורת חלחלו ברגישות, באהבה, באמונה./ בימים ההם לא דיברו על הדתה/ הטלוויזיה הלימודית של בקשי הצליחה בעבודתה.../ שבנו למולדתנו, לארץ ישראל/ אחרי שנים של תופת וקהילות שנסתם עליהן הגולל/מאיר הנחיל את המחויבות להשיב אותנו למעיינות של יצירה/ עולם יחיד ומיוחד שנמחק בעשן ובסערה... שמו יצא למרחוק - ואיזה מוניטין/ 'שירת הבקשות' שהפיץ והאיר העשירה את העיתים/ הקשר עם הקהל היה חשוב לו וכה ברור/ ומאיר נעים הזמירות היה מלך החזנים כשליח ציבור.../ בבתי הכנסת בנחלאות ובשיכונים/ חיכה הקהל הקדוש למאיר, לקול הפעמונים. סיפור חייו מלמד, שיש שורשים לעץ רב ענפים/ חינוך מבית ערכי לרבבות ולאלפים/ מאיר למד בבית הספר 'לדוגמה' של הראשון לציון / בסמינר ליפשיץ, שנטע בו יסודות אמת, והרבה חזון/ וכמובן יהדות בכפִּיוֹת של זהב/ טללי אמונה והֲלכה בישיבת מרכז הרב. תפקידיו בנו אותו לשאת מורשת מפואָרה/ בקְשי התמנה למנהל הסמינר למורים בגבעת ושינגטון המעטירה/. בימים של ראשית למדינת היהודים/ מאיר טָבע חותמו הרב בהכנת תוכניות הלימודים/ ולא היה זה מפתיע, שהשילוב הזה בין חינוך למסורת/ הציב אותו כראש המכון התורני לחינוך ולתקשורת. אם חשבתם, שכל זה היה נֵטל רב, משימה כבּירה/ יתברר לכם, שמאיר בקשי לקח עליו עוד משימות למען החֶברה./ כאיש אשר רוח אלוהים בו ביקש לרפא, להתוות כיוון/ ומלמעלה שלחוהו לפעול למען נוער בסיכון/ את מרצו נתן למען מרכזי חברה במוסררה, בליפתא מי נפתוח/ הוא חש מחויב לפעול למען עַמךָ שרצו לשמוח./ כשמאיר התקרב לחייהם ברכּוּת, בקול קטיפה/ חשו הילדים, שהנה זכו ללטיפה/ במועדוני 'תקוותנו' חִכו לו באהבה/ מעשיו ודבריו היו כְּמים קרים לנפש עייפה... התואר 'יקיר העיר ירושלים' חשף את עוצמת הפעילות המדהימה/ זו הייתה מדליית זהב לאיש, שנתן לעם את כל הנשמה... היום עולמנו מר ונעצב/ דברי ימיו של האיש חושפים את כל הזהב/ לאחר שהאיש היקר הלך מעִמָנו, כל העושר הנפלא לפתע ידוע/ ואתם שואלים עצמכם, איך כל זה נעלם מאיתנו ומדוע/ אכן עָנו היה האיש ועשיר באוֹרות/ מפעל חייו היה ועודו תחנת כוח לכמה דורות./ המפעל שלו שולח נוגַה, ואכן עודנו/ קולו מבקש, גם אם איננו/ ומדֵי דַבְּרי בו, זָכור אזכּרֶנו... ננצור את זכרו ונשיר לו שירים/ דגוּל מרבבה היה, חלוץ ובונה גשרים/ נלמד ממנו אהבה לעברית, לַשפה, לתורה, לגמרא, לָעם/ כל זה יבזיק כלפיד נצחי, יפיץ נוגהו לְעולם./ הצַו של מאיר מבקש שנשוב אל הגנזך ואל החלום/ שנהיה ראויים לָעם ששב שְבור לב וב'קדיש יתום'/ את המורשת שלו נאַמץ ללב ואת כל הרָזים/ לא נוותר על היופי שיש ב'שניים אוחזין'/ עתידנו קשור לאותו סיפור ישן, לאותה 'קשת בענן'/ דרכו של מאיר בקשי ידעה להוביל אל ההר ואל האוצר/ כי בלי העבר והמסורת לא נוכל לאתגרי המָחר!.