"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". השופטת (בדימ') הדסה בן-עתו מימשה אמירה זו מפרקי אבות, כשפרסמה את פרי מחקרה היסודי על 100 שנות ההסתה האנטישמית במהדורות החוזרות ומתחדשות, בקנה מידה עולמי, של ספר השקרים - "הפרוטוקולים של זקני ציון". וזאת - כשאין איש המבין את עוצמת הנשק הזה בהסתה להשמדת העם היהודי ואף אחד לא נוקף אצבע לחיסולו, כפי שהסבירה במאמר בעיתון- "העם היהודי שותק, שוב".
יחס העם היהודי ומדינתו הריבונית לאותם "פרוטוקולים", כמו לכל מערכות ההסתה ועלילות הדם נגדו, שתמיד שימשו תשתית וכוח מניע לרצח יהודים, אכן, נראה כנוגד את חוקי הטבע של הגנה עצמית. ובמיוחד - כשדווקא בשדה הקרב הפיזי הקים העם היהודי את אחד הצבאות הטובים בעולם. כמי שעוסק במקצוע המשלב טכנולוגיה עם מדעי ההתנהגות, עלה כותב שורות אלו על אותה סתירה, לפני שנים, כשהציע - יחד עם המושג "טירוף מערכות" - להכיר בצורך לפתח ענף מדעי חדש, בשם "אתנו-ביולוגיה". כי לאותו פגם, שלא קיים אצל עמים אחרים - של אי-רגישות לסכנה קיומית - חייב להיות הסבר ביולוגי, שרק עם הבנתו אפשר לרפא אותו.
ואכן, רק בדור האחרון גילו אנשי מדעי ההתנהגות את המחלה הפסיכולוגית, ונתנו לה את השם - "סינדרום סטוקהולם". וזה קרה אחרי שפסיכולוגים בדקו את השינוי המוזר שחל בהתנהגות קבוצת סוהרים, לאחר ששוחררו מחטיפתם כבני-ערובה של כנופיית אסירים בכלא סטוקהולם. הם התחילו לדבר בשבחם של האסירים האלימים ואף להצדיק אותם, "בניגוד לכל היגיון". באמריקה גילו תופעה זהה, כאשר שחררו את פטרישיה הרסט - בתו של איל העיתונות הידוע - משבי כנופיה אכזרית של טרוריסטים, שלאחר שהתעללו בה זמן ממושך הפכה לאחת משלהם, עד כדי השתתפות חמושה בשוד בנק. שם זכתה המחלה לכינוי "סינדרום פטרישיה הרסט", והוכרה ככזו בבית המשפט שאמור היה להעניש אותה יחד עם יתר חברי הכנופיה שנתפסו.
ומכאן, בשיטת האינדוקציה, אפשר להבין מה קורה לקבוצה אתנית שלמה שחיה בתנאי חטופים של עם המתאכזר להם. זו רק בעיה של זמן עד שרבים מהם יפסיקו להיות רגישים לעלבונות של הזרים ואף יצדיקו את העולבים, עד כדי סיוע לעלילות דם על בני עמם שלהם. ומכאן - לפי העקרונות המוכחים של תורת דארווין - אם מצב זה נמשך דור אחר דור, במשך מאות שנים, חודרת צורת החשיבה - של התכהות חוש הכבוד הלאומי - למוטציה גנטית, העוברת בתורשה גם לצאצאים של הורים ששוחררו מהשבי. ועל כך כבר אמרו אבות הציונות - שלא די להוציא את היהודים מהגלות, כי צריך גם להוציא את הגלות מהיהודים.
את התזכורת האכזרית - שספרה של הדסה בן-עתו איננו תרגיל אינטלקטואלי לאקדמאים אלא - אות אזעקה למה שקורה לנו כיום - ראינו במפלה הכואבת שספגנו בימים אלה ממש במלחמת לבנון. כי מתי נחרץ גורל מלחמה זו למפלה? עד היום רבים לא מבינים שזה קרה ביום עלילת הדם של "טבח הילדים בכפר כנא". מרמות הפיקוד העליון ועד למסבירני ישראל המפוזרים בעולם, אף אחד לא העיז ליזום סיכול ממוקד לעלילת הדם שגרמה ללחץ בינלאומי על ישראל להפסיק את האש, דווקא ברגע שצה"ל התקרב למהלך ההכרעה במלחמה. וזאת, כשההוכחות לביוּם סרטי ההסתה הטלוויזיוניים - על-ידי הסימביוזה של כתבים זרים עם צלמי החיזבאללה המקומיים - נראו בצילומים "המרשיעים" עצמם.
במקום זה, זכה סרטון ההסתה לסיוע מתלהם של לא מעט יהודים, מוכי הסינדרום הגלותי. אף אחד לא הפיק לקחים אחרי שכותב שורות אלו גילה (וכתבים זרים אישרו), לפני יותר מחמש שנים, איך ביימו את "אוניית הדגל" של תעמולת אינתיפאדת אל-אקצה בסרטון "רצח הילד מוחמד א-דורה", המשמש עד היום מכשיר אדיר לגיוס שאהידים צעירים.
מה הפלא, שבהמשך למאמרה של הדסה בן-עתו בעיתון, אנו קוראים כותרת - "סערה באיטליה: מודעה משווה את ישראל לנאצים". מתברר, שכל מסעי ההסתה הנ"ל מוגנים אצלנו בחוקים אנכרוניסטיים של "חופש הדיבור", ואף אחד לא שם לב לתקדים המשפטי שבו טריבונאל בינלאומי לפשעי מלחמה (ברואנדה) פסק שהסתה לרצח הינה פשע הזהה לרצח עצמו, או - החוק החדשני בבלגיה - הקובע עונשים כבדים למי שמעליב את... האיסלאם. עד שהעלבת והשמצת העם היהודי - עד כדי עלילות דם - לא יוכרו כפשע חמור אצלנו, תלך ותתהדק סביבנו עניבת חנק בינלאומית לכל פעילות הגנה אקטיבית על עם ישראל.
כדי למנוע זאת, דרושה מיד פעילות מקיפה של חקיקת הגנה לישראל, בדומה לחקיקה נגד טרור שנעשתה באמריקה לאחר ה- 11 לספטמבר 2001. וזה לא יקרה אלא אם כן תפתח ההנהגה הלאומית - בממשלה, בתקשורת ובאקדמיה - במסע חינוכי למיגור "סינדרום סטוקהולם", שהגיע עד כדי גרימת מפלה מבישה במלחמה קיומית של ישראל. וזה צריך להתחיל בצעד צנוע: הכנסת לימודי עלילות הדם על יהודים ותוצאותיהן הרצחניות למערכות החינוך, ובתוך זה - הכללת ספרה של הדסה בן-עתו כחומר חובה בבחינות הבגרות.