ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט שלום לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, לפיה איתור חוסר אצבעות העובר, כמום יחיד, מאובחן רק ב-15.4% של המקרים. כמו-כן, בטופס הבדיקה הראשונה צוין, שבדיקת האולטרסאונד "שוללת מומים אנטומיים בסבירות גבוהה אך לא באופן מוחלט", כך שלמעשה, ההורים יכלו להבין שלא כל המומים ניתנים לאבחון.
ביהמ"ש הוסיף, כי גם אילו היה מגיע למסקנה שהצוות הרפואי במרכז הרפואי "בני ציון-רוטשילד" התרשל באיתור המום בבדיקות האולטרסאונד שנעשו, אין בכך כדי לקבל את הערעור, שכן גם אילו המום היה מתגלה בבדיקות האולטרסאונד, לא הייתה הצדקה להפסקת ההריון.
בפסק הדין נקבע, כי כל עוד הילד יכול להפיק הנאה מחייו, הוא יכול רק לברך על כך שבא לעולם, ומבחינתו מצב זה עדיף על מצב שבו ההנאה הייתה נשללת ממנו אילו ההריון היה מופסק בעודו ברחם אמו. לפיכך, נפסק כי: " כפועל יוצא מכך מתבקשת המסקנה, שכאשר מדובר בילד שנולד עם מום שאינו מונע ממנו חיים איכותיים, אף אם הייתה רשלנות שבעטיה המום לא התגלה, הרשלנות לא גרמה נזק לילד, ועל כן אין בידו עילה לתבוע את הרופא הרשלן".