ביום שלישי (23.12.08), נר שלישי של חנוכה, נערך באולמי המוסדות הלאומיים של הסוכנות היהודית טקס רב רושם שבו הוענק למשורר והפזמונאי יורם טהר לב התואר "חתן האור". על תעודת ההוקרה חתומים יו"ר ההסתדרות הציונית, זאב ביילסקי, ומנכ"ל המועצה הציונית, משה בן עטר. את הטקס הנחתה הסופרת שמחה סיאני ,יו"ר הוועדה ומנהלת המחלקה לקהילות ישראל.
הפרס מוענק מדי שנה לאיש רוח או איש ציבור או יוצר - על תרומתו לגילוי פניה היפים של החברה הישראלית, על תרומתו למען הארת החן והאיכויות הגנוזות של החברה הישראלית והתרבות בעברית.
עד כה נבחרו במשך השנים האחרונות 15 חתנים וכלות של אור - והשנה הוחלט להעניק את התואר לאמן וליוצר יורם טהר לב. בין המברכים - כלת הפרס בשנה הקודמת, הסופרת גלילה רון פדר. הרצל ובלפור חקק ברכו בשם אגודת הסופרים העבריים. זו המקאמה שקראו בטקס חלוקת הפרס.
חתן האור לספר הזהב של שירי ארץ ישראל/ יש שורה של מכובדים עטורי שם וראויים להַלל/ שם ביציע המזרח, כבר תמצאו את יורם טהר לב עם שירים לרבבות/ יורם אכן נכנס לכאן מזמן, וביושר תפס לו מקום של כבוד.
ליד הכינרת כאשר שומעים את שמו, יש כבר היסטריה/ ההמנון שלו מתנגן באגם - זו הקפטריה של טבריה./ התזמורת כבר ערוכה על-פי כל הכללים/ כדי להשמיע סימפוניה בהשתתפות כל הכלים / ועל כן, ידידינו, בערב כזה של הצדעה מכל הלב / כתבנו לו קנטטה מיוחדת, קנטטת השדות הירוקים ליורם טהר לב.
זה מתחיל כמו מזמור או אגדה נהדרת / שם בשדות הפורחים הוא נולד עם עלי כותרת /
הצליל באוויר היה קסום, הנוף יפה לאין שיעור/ כאן בצפון היפה נולד יורם בקיבוץ יגור./ זה נשמע כמו אידיליה או קטע מהסרטים/ אבל יורם כתב על אותו צריף ללא ברז וללא שירותים./ יורם תיאר ארץ תמימה, כשעדיין הלבבות בה היו רוטטים/ הארץ הייתה באמת זבת חלב ודבש/ ואהבה עשו בגורן, ממש על מצע קש./ יורם מספר והוא עדיין נרגש/ איך המצע להט, היא אותו אהבה והוא אותה אהב/ ילדים נולדו עם עיניים כחולות ושיער זהב/ והכול היה ידוע, ולא חדש/ כל זה - כי אמא שלהם ראתה את השמים, ואבא שלהם
ראה.... את הקש.
הילדות של יורם נפלאה וקסומה/ כמו אותה ארץ יפה ותמימה: / ההורים היו חלוצים ומלאי אידיאל/ וכשיורם נולד, כתב אביו שיר לשמים מעל/ בפסוקים שקשה לשכוח, שלעולם לא נשכח/ כתב האבא כאילו נולד בימי התנ"ך:
"אל הנער הזה התפללתי האל
ובטרם נזרע עוד ברחם
הקדשתיו לעמל בשַדמות יזרעאל,
לעמוס עוֹל עַמו עלי שכם.
עם שליחות כזו על הגב/ יצא יורם הנער אל הדרך כממלא ייעוד וגם צו/ וכך חלפו ימי ילדות מטורפים שנותרו מצועפים בגעגועים/ אלה היו ימי ילדות בקיבוץ של שנות הארבעים.
מה שקראנו בהיסטוריה, חווה הילד יורם במקלטים/ מלחמת העולם השנייה, מטוסים איטלקיים מפציצים/ חיפה מופגזת, בקיבוץ יגור שרר פחד מכל פצצה ורסיסים נופלים/ והילד יורם צפה במו עיניו - איך מגיעים בחשאי קבוצות של מעפילים.
יורם חי היסטוריה, וכל אירוע אותו הקפיץ והעיר/ השבת השחורה את חיי היישוב מטלטלת, זה אירוע מסעיר/ הילד יורם בן שבע וחצי - והוא כותב על זה שיר/ לשירו הראשון יש משוב והוא זוכה למתנה נהדרת/ "יפה מאד יורם, והנה קיבלת מחברת/ מחברת עם פרחים וקישוטים וסרט/ כאן תכתוב שירים לתפארת קיבוצנו ולמשמרת".
הימים ימי מאבק, וכל יום הוא אתגר/ הבריטים נכנסים לקיבוץ מחפשים נשק שהוסתר/ אביו הטוב של יורם נלקח בידיהם לרפיח למעצר/ ויורם לא ישכח לא ב"כזה" ולא ב"כאילו"/ שאביו חזר עם שיר טמון במכנסיו, השיר - "הם יעפילו".
יורם טהר לב גדל עם ראשי היישוב ועם כל כוכב על/ הוא כותב על חנה סנש שטיפלה בו כשהיה עוד עולל/ ברטונוב צבט לו בלחי, אשר ברש אותו ליטף/ וכשיצחק שדה עבר לידו, הוא אפילו התכופף..
הקריירה שלו מתחילה בשנת 1964 - וזה כבר ידוע/ עם שירו הנצחי - את ואני והרוח/ את השיר שלח לבית אלפא, למלחין נחום היימן/ ונחצ'ה היה אז כבר מוכר, כמובן/ יורם חיכה, אולי התשובה היא שלילית.../ אבל לפתע ברדיו מתנגן שירו - שהפך תוך ימים ללהיט.
המים זרמו בכינרת, והלהיטים הפכו לזהב/ כך זרמו עוד ועוד להיטים אחריו/ הגביע, ריח תפוח אודם שני, ארבע אחרי הצהרים/ ועוד שירים יפים שבעתיים/ והשורות זורמות צלולות ויפהפיות/ הלהיטים שלו שוטפים את כל הלהקות הצבאיות.
יורם רואה איך בכל תדר יש לו מזמור/ וכך הוא כובש את פסטיבל הילדים וגם את פסטיבל דרור/ שיריו מושרים בכל צד - לאורך, לרוחב, באלכסון-/ ובמופעי האירוויזיון שלו חותכים שיריו אוקיינוסים וגם את האוזון...
יורם כותב ספרים, וספרו הראשון יפה להלל/ הספר על גברת אחת מרחוב בצלאל./ מיד נכבשות חנויות הספרים/ עם ספרו על הדודה מרחוב הנביאים./ ספרוניו היפים כובשים לב ילדים, כמובן/ הספרון על אייזיק ניוטון ועל ארכימדס הקטן...
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא מפרסם שירה שבאה בעיתה/ קובץ לירי אנושי ואמיתי - משק יגור, טיוטא./ הוא מגיע ככתב צבאי לרמלה ופוגש נגר אמיתי ולבבי,/ ושם נגלה סודו של האיש, בונה כסא לאליהו הנביא,/ יורם כותב על זה שירות/ ומחפש בשיריו יהדות וניצוצי אורות.
העומק של ההיסטוריה מדבר אליו וחכמת הקורות/ כך נולד הספר "שמע בני", ליקוטים נפלאים מחכמת הדורות/ על כך זומן לדין תורה, ובלב רועד שמע איך דינו נחרץ—
"כן, יורם, קראנו את הספר - ויש לך מהיום חותמת של בד"ץ!!"...
ממרחק של שנים, זורחת שירתו ומבהיקה / שירת זמן ומקום וארץ אהובה ומתוקה/ שיריו מאירים היסטוריה ויהדות ויופי של דורות/ זהות של עם בן אלפיים נחשפת בשירתו באור יקרות/ יורם כותב כמאה ספרים, ותמצית יצירתו היא המהות/ כתיבה שמציירת קלסתר, תעודת זהות.
כשהוא כותב שיר אהבה אין הוא שוכח את האדמה,/ וכל מלה שנכתבת היא גם בת אנוש וגם ארץ מקסימה./ כך כתב בעט של משורר לירי, של אמן :
אני פוסעת חרש בשביליך,
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעולֶיך
חונה ליד כל מעין.
היום כאשר אנו מברכים אותו בשם הסוכנות ובשם המועצה הציונית בישראל/ קשה לשכוח את דרכו של האיש, את כתיבתו היהודית הציונית להלל/ כתיבה מלאה עומק יהודי כאילו היה נצר למשוררי תהלים/ אוחז בנבל ופוסע באותם שבילים/ יורם מעניק לכולנו בטוהר ובחמדה/ יצירה ענפה שהפכה לאגדה./ שירים שנכתבו בערגה ובחמדה/ ולנו רק נותר לומר בקול - תודה/ לזכור לו חסד אהבתו, חסד שירתו המעצבת זהות/ לומר לו - כל מלה שלך בסלע, והכול הכול על לב חרות !
וכאות תודה כי נתת חייך להיות כּוהֵן של קדושה וערכים ומזמור,
בחרנו בך להיות נושא לפיד, בחרנו בך להיות חתן האור.