רבות נכתב על מצוקתם של זוגות שנמצאים בטיפולי פוריות ממושכים ומתישים, נקרעים בין תקווה לייאוש ונדרשים לתמרן בין המחויבויות הרגילות שלהם לטיפולים התובעניים.
מן הראוי להפנות זרקור גם להורים של זוגות אלו שנמצאים אף הם במצב לא פשוט. הם רואים את ילדיהם סובלים ואינם יודעים אם ואיך לעזור, מה גם שהם חסרי סבלנות ומשתוקקים כבר להחזיק בידיהם את הנכדים.
ראשית, כדאי שכולם ירגעו. אל תדאגו... יהיו נכדים, הטכנולוגיה הרפואית מאפשרת היום ליצור הכל - כמעט יש מאין.
באמת קשה לתמוך ולעודד את הזוג הצעיר כשלך כל כך לא פשוט. העצה הראשונה אם כך היא לעשות הפרדה בין הקשיים שלך לאלו של הילדים, שהם החשובים כרגע. חשוב למצוא מזור לתסכול הסבתאי שלך מה שיאפשר לך להתפנות לקשיי הילדים.
מה לעשות?
לא לעשות - אלא להיות,
להיות מעורב ולא להתערב.
עם כל הרצון הטוב, ההורים חייבים להחזיק את עצמם ולהימנע מלהתערב בחייהם הפרטים של הילדים למרות שיתכן שהם מרגישים שממרום גילם וניסיונם יש להם הרבה מה לתרום. התערבות יתר עלולה להביא למתחים, התפרצויות ולהעכיר את האווירה דווקא בתקופה שבה הלכידות המשפחתית חשובה.
ובכל זאת כיצד ההורים יכולים לסייע לילדיהם ולהרגיש שהם שותפים בעשייה ולא צופים מודאגים מהצד?
במקום לתת עצות ולדאוג - לבדוק עם הילדים במה ניתן לעזור. אם הילדים עצמם לא לגמרי יודעים לפתוח את האפשרויות המתאימות לנו כהורים: סיוע בהבנת התחום, בהכרות עם מרכזים או רופאי פריון, סיוע כלכלי או סיוע פיסי של ממש בהתמודדות עם המטלות. בדקו עם בני הזוג הצעירים אלו משימות תוכלו ליטול על עצמכם: בישול אוכל, הסעות למרפאה לקבלת הטיפול, עזרה בניקיון הבית או כל משימה אחרת. אם לבני הזוג יש כבר ילדים, הרחבת שעות הבייביסיטר יכולה להתקבל בברכה. בכל מקרה, יש לשים לב לא "לכפות" את העזרה, אלא להציע וכמובן לעמוד בהבטחות.
יש להיות רגישים במיוחד בכל התערבות בהליכים הרפואיים. ככלל, מומלץ להמעיט בשאלות על הטיפולים עצמם אלא אם כן בני הזוג פתוחים ונותנים מידע. חלק מההורים שמחים להתגייס לאסוף מידע ממקורות שונים על רופאים טובים ושיטות טיפול, אבל זו פעילות שיכולה בקלות לחצות את ה"קו האדום" של בני הזוג ולכן זו יכולה להיות עזרה חשובה רק אם היא מתקבלת בברכה, ואם לא, צריך לוותר לחלוטין על כל התעסקות בפן הרפואי טיפולי.
על הסבים והסבתות לעתיד להיות מודעים לכך שמדובר בתקופה מועדת לפורענות. הילדים ובעיקר האישה, עלולים להיות עצבניים במיוחד כתוצאה מהמתח וההורמונים ולכן יש לקבל בהבנה התפרצויות ולא להיכנס למאבקים. כדאי לתת כמה שיותר. ההורים יכולים לשמש אוזן קשבת למצוקות, אבל רק אם השיתוף נעשה ביוזמה של בני הזוג וחשוב להיזהר מחטטנות.
הדבר הגרוע ביותר להורה הוא להיכנס למעגל של ריכוז וחמלה עצמית עם השוואות לידידים ובני משפחה שכבר הפכו לסבים וסבתות. אין זה הזמן לחשוב על עצמכם, אלא על ילדיכם וכיצד אתם יכולים לעמוד לצידם. גם הערות בנימה כאילו הומוריסטית כמו: "מתי כבר תעשה אותי סבתא?" עלולות לגרום נזק רב.
עליכם להיות המשענת של הילדים ולייצר אווירה חיובית ואופטימית שבסופו של דבר המאמץ ישתלם ויהפוך לשנים רבות של אושר וסיפוק בגידול הילדים.
אם נסכם, הכלל הפשוט והחשוב לסבים ולסבתות לעתיד הוא לזכור לא לעשות, אלא פשוט להיות שם עם הילדים ולבדוק אתם מה העזרה הנדרשת להם.
