הייתה מלחמה. הפסדנו

"כאן נלחמים בזבובים", הכריז שלט שהוצב בפתח מסעדה קהירית. צעיר נכנס למסעדה, וגילה שהיא רחשה להקות זבובים המעופפות בחלל באין מפריע. "סלח לי", הוא פנה אל אחד המלצרים, "איך זה מסתדר עם השלט בחוץ?". "אדוני", ענה לו המלצר, "הייתה מלחמה. הפסדנו"... ובכן, הייתה מלחמה שניהל מחנה השלום הישראלי נגד ההתנחלויות בשטחים הכבושים. הפסדנו אותה. ההתנחלויות בשטחים מהוות מזה שנים עובדה בלתי הפיכה. קשה לראות כיצד תוכל ממשלה ישראלית כלשהי לפנות 300 אלף מתנחלים מהשטחים אל תוך מדינת ישראל, כאשר פינוים של כ-8,000 מתנחלים מגוש קטיף במסגרת ה"הינתקות" היה קשה כקריעת ים סוף, והציב את החברה הישראלית על-פי תהום של מלחמת אזרחים. פינוי הרבה יותר מאסיבי של מתנחלים, בהקשר של שלום ישראלי-פלשתיני, לא זו בלבד שנראה כמשימה בלתי אפשרית, אלא שהוא עלול לפוצץ כל הסכם שלום שיושג, אם יושג. יתר על כן: ההתנחלויות לא קמו על אפן ועל חמתן של ממשלות ישראל מאז 1967, אלא בעידודן הפיזי והערכי, הסמוי והגלוי. היטיב לתאר זאת מאיר אריאל המנוח, בשירו הנפלא "מדרש יונתי", כאשר כתב כי שוד הקרקעות נעשה "בספק מרמה, בחשד גזל / בחסות החשיכה, בחסינות מושל". אין להתנחם בנחמה הקלושה ש"הגולם קם על יוצרו". הגולם הוא דייר קבע אצל יוצרו. קציני צה"ל לא מעטים מתגוררים בהתנחלויות בשטחים הכבושים, מרושתים חברתית ואידיאולוגית אל המתנחלים, ולא פעם מיידעים אותם מראש על ניסיונות הסרק של הצבא לפינוי "מאחזים בלתי חוקיים". כך עושה "נוער הגבעות" (ובעצם, מחנה המתנחלים כולו) "בית ספר" לצה"ל, שקציניו משתפים בדרך כלל פעולה עם הפארסה הזאת. אם יש קצינים (נער יספרם) המנסים לנקוט אמות מידה אחרות בטיפולם בסוגייה, כי אז יורדים לחייהם ועושים להם רצח אופי. קשה היא התבוסה, אך אפשר שמעז ייצא מתוק. לצורך הדיון, אני מוכן לאמץ שתי מנטרות שאותן משמיעים המתנחלים ותומכיהם: האחת, ש"אין לעקור אדם מביתו" (יש לקוות שיהיו מוכנים להחיל עיקרון זה גם על המשפחות הפלשתיניות שנעקרו בשייח' ג'ראח, ואף לגלות חמלה כלשהי לעקורים הפלשתיניים ממלחמת 1948); והשנייה, ש"אין מניעה שיתקיים מיעוט יהודי בשטחי המדינה הפלשתינית, כשם שקיים מיעוט ערבי במדינת ישראל". בהנחה שהמשא-ומתן העתידי בין ישראל לרשות הפלשתינית, בליווי צמוד של ממשל אובמה, יניב תוצאות אשר תתבססנה על "פתרון שתי המדינות" - ראוי שישראל תחתור להסכמה, כי המתנחלים הישראלים שיתגוררו מחוץ לגבולות ישראל יוכלו להישאר בבתיהם במעמד של תושבי המדינה הפלשתינית (או אף אזרחיה), תחת ערבויות נאותות, ובלבד שיתחייבו לכבד את החוק והמשפט של מדינה זו. נשיא הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, הצהיר מספר פעמים בעבר כי אינו שולל אפשרות כזאת. ראוי שישראל תפעל לשכנע אותו כי ברמה העקרונית אין לקבל מצב בו יהודים-ישראלים לא יוכלו להתגורר בתחומי המדינה הפלשתינית, וברמה המעשית עדיפה אופציה זו על פינוי כוחני של מתנחלים, אשר יבעיר את החברה הישראלית ויפוצץ כל הסכם שלום שעליו יוסכם במשא-ומתן. אם אופציית התושבות במדינה הפלשתינית לא תהיה מקובלת על המתנחלים - תהיה פתוחה לפניהם הדרך של התפנות מרצון אל תוך תחומי מדינת ישראל הריבונית, בליווי סל קליטה נדיב. האם זה תרחיש נאיבי ובלתי אפשרי? ייתכן, ולו אך מן הסיבה שההתנחלויות נועדו מלכתחילה לתכלית פוליטית: מניעת הקמתה של מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל. אם הנחת המוצא שלנו הייתה ששלום ישראלי-פלשתיני ייכון רק על בסיס פתרון שתי המדינות, כי אז חתירת המתנחלים למנוע את הקמת המדינה הפלשתינית היא שוות ערך לטרפוד כל פתרון של שלום מעיקרו. ממילא אין הטענה (המוצדקת כשלעצמה) כי "אין לעקור אדם מביתו" אלא כסות לניסיון כפייה כוחני של אג'נדת ארץ ישראל השלמה על אזרחי מדינת ישראל, שרובם אינם רוצים בה.