ביום שני השבוע התפרסמה בתקשורת הידיעה הבאה: "פחות מחודש לאחר שטירונים מגדוד שמשון הצהירו בעזרת שלט בטקס ההשבעה כי 'שמשון לא מפנים את חומש', הלכו היום לוחמי נחשון בדרכם. במהלך פינוי המאחז חוות בן-דוד שבדרום הר חברון, טיפסו שלושה חיילים על גג מוצב סמוך, קראו 'נחשון גם לא מְגָרשים'".
למגינת הלב, בעקבות הפרובוקציה של גדוד שמשון לפני חודש - לא אירע כמעט דבר. כן, החיילים קיבלו כמה ימי מחבוש וסולקו מהחטיבה ומכל תפקיד של לוחם בצבא, אבל דא-עקא - במקום שהמעשה שעשו יזעזע מוסדות עם וארץ, נשמעו יותר ויותר קולות שהצדיקו אותו ושיבחו את מעולליו.
גילה, אחת מאימהות החיילים מגדוד שמשון, אמרה מיד לאחר טקס ההשבעה כי היא והורים נוספים חשים גאווה על מעשיהם של הטירונים. וַעד מתיישבי השומרון פרסם מיד הודעה: "אנו מצדיעים ללוחמים". חבר-הכנסת מיכאל בן- ארי מן האיחוד הלאומי התריס: "מחאת החיילים לגיטימית. הם גויסו להילחם באויב ולא באחיהם".
ממש לנוכח עינינו הנדהמות הלכה הקבוצה הזאת וכבשה לה מקום מגונה בשיח הציבורי שלנו.
לפני שנים לא רבות החלה בצבא-ההגנה-לישראל תופעה פוליטית מיוחדת במינה: עד אז שירתו חובשי הכיפות בתפקידים די שוליים במערך הלוחם של הצבא. אנחנו פגשנו אותם בשירות הצבאי ובמילואים כמשגיחי כשרות, כסמלי מטבח, מקסימום - כאפסנאים. והנה - מן-הסתם בהוראת הרבנים שלהם - חל מפנה דרמטי במגמת השירות הצבאי של הקבוצה הזאת, ויותר-ויותר מבניהם התנדבו ליחידות המובחרות או לשאר החטיבות הלוחמות של הצבא. וכמו שקרה לבני התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים בשעתו - דווקא הקבוצה הזאת של חובשי הכיפות הסרוגות החלה לבלוט במערך הלוחם של צה"ל, הרבה מעבר למספרה היחסי בקרב הלוחמים. וזהו, מן הסתם, סוד המבוכה הרבה שהשתררה בינינו בעקבות האירועים המבישים האחרונים: מצד אחד - הפרה בוטה של חוקי המדינה והצבא, ורמיסת הכללים הדמוקרטיים שהם תנאי לקיומה על-ידי ציבור הולך וגדל. מצד שני - גלגול עיניים מתחסד של "בחורינו המצוינים", החלוצים האמיתיים התורמים כל-כך הרבה לחברה ולמדינה. האם אין זה מזכיר את פריעת החוק בגדה המערבית במצוות המנהיגים הרוחניים ובברכתם?
הכותרות בעיתונים ובתקשורת האלקטרונית המשיכו וסיפרו: "הסרבנות בשמשון - מרד נקודתי או אירוע מאורגן? מח"ט כפיר הורה על חקירת אירוע הסרבנות הפוליטית בהשבעת חיילי שמשון. גורם בחטיבה: 'אין ספק שזה תוכנן מראש בסיוע של ארגון חיצוני'".
ועוד כותרת: "אלוף פיקוד המרכז היוצא: 'אנו עדים ללחץ רב על מפקדים. פעילי הימין פועלים להשפיע עך קצינים ומפקדים'".
ועוד: "מניפי השלט נגד פינוי חומש קיבלו פרס כספי (כ-20,000 ש"ח) ותעודות 'גיבור ישראל'. את הכסף והתעודות העניקו אנשי המטה הלאומי להצלת העם והארץ, הרב שלום דב וולפא, ח"כ מיכאל בן-ארי, הרב ישראל אריאל, ברוך מרזל, הרב דניאל כהן, רבה של בת-עין".
ויש גם הודעות מנקרות-עיניים: "במוצאי-שבת יתקיים באולמי שירת-ירושלים בבירה אירוע חגיגי למניפי השלט נגד פינוי חומש. גם
דב ליאור, רב העיר קריית-ארבע-חברון, וגם יצחק גינצבורג הוזמנו לאירוע".
כאן אולי שורשיו של הזעזוע העמוק האוחז בנו היום, לנוכח ההשתוללות המקוממת של הימין גם בשטחי הגדה המערבית וגם בצה"ל, קודש-הקודשים של החברה הישראלית. התחושה הזאת כי ציבור שלם בז לחוקים המקובלים על הכל ונוהה אחרי רבנים סהרוריים ומשיחיים - מדאיגה, ומדירה שֵׁנָה מן העין. לאן זה יוביל? כיצד תתגונן הדמוקרטיה מול מהרסיה ומחריביה? שמשון ונחשון הם רק רמזים קלושים לסחף המסוכן העתיד להתרגש עלינו, אם לא נדע לבלום בכל האמצעים הדמוקרטיים והאנושיים את המגמה הרעה הזאת.