בביקור של יושב-הראש הערבי של עמותה משותפת יהודית-ערבית במכון ויצמן ברחובות, לפני זמן לא רב, ניתן היה לראות כיצד הרשים אותו השילוט בכניסה לבניינים השונים המציין את שמות התורמים, רובם ככולם יהודים אמריקנים. "לנו, הפלשתינים אזרחי ישראל, יהיה קשה להשיג מקורות דומים למימונים כאלה", ציין, ספק בקנאה - ספק בכבוד.
יותר מאשר עמיתיהם היהודים, אקדמאים ורופאים ערבים מזהים כיצד, הודות לתרומות נדיבות של יהודים אזרחי ארצות הברית ומדינות אחרות בתפוצות, התאפשרה בדור האחרון הבנייה האדירה והמודרנית בבתי חולים, באוניברסיטאות ובמכוני מחקר. האזרח הישראלי המצוי מקבל מענקים אלה כמובנים מאליהם. אך ספק אם נעשה מחקר רציני, עד כמה תלות זו של מכון ויצמן והטכניון, האוניברסיטה העברית ושאר המוסדות להשכלה גבוהה - מושפעת מנדיבות זו, וכיצד היו הם מתפתחים לולא זכו לקבל את הסיוע שקיבלו מנדבנים החיים בחוץ לארץ.
לא רק מוסדות אלה, ולא מעט מבתי החולים, נהנים מסיוע זה. בקרן החדשה לישראל, העוסקת בסיוע לארגוני שינוי חברתי, מעריכים כי יותר מ-90% מארגוני החברה האזרחית בישראל לא היו שורדים ללא התרומות שהם מקבלים מחו"ל. למרות חשיבות העשייה של מוסדות אלה, העוסקים בזכויות אדם ובקידום אוכלוסיות מוחלשות, היקף התרומות המגיעות אליהם מגורמים ישראלים - קטן בהרבה.
אין סימן כי הציבור הישראלי מעריך נדיבות בכלל, וזו שבאה מארצות הברית - בפרט. אך כשהמדובר בעשייה יהודית-ערבית משותפת, רק מעטים מתייחסים לא-סימטריה שבתרומות המממנות עמותות אלה. חלק מההסבר הוא שלמרות הדברים החשובים המתבצעים בשטח לחיזוק ולקירוב הקשרים, עדיין קיימים ניגודים ניכרים בין האוכלוסיות היהודיות והערביות, תושבי מדינת ישראל.
ישראלים מעטים ערים כיום לעובדה כי מול הנדיבות היהודית-אמריקנית, שגדל והולך החלק מתרומותיהם המוקצב לפעילויות לשיפור איכות החיים המשותפים בין יהודים לערבים - אין כל סימן לנדיבות מקבילה של ערבים אמריקנים. ואולי כאן המקום לשאול מדוע לא ידוע עד היום על ניסיון רציני להקים מערכת ערבית מקבילה ל"מגבית היהודית המאוחדת", שתיקרא אולי "המגבית הערבית המאוחדת", שיעדיה יהיו פחות או יותר דומים לזו הפועלת בהצלחה למען היישוב בארץ עשרות רבות של שנים.
בהקשר זה מן הראוי לזכור כי מספר המיליונרים הערבים ממוצא פלשתיני, לבנוני וירדני, החיים בנכר - משמעותי. כך למשל, קרלוס סלים המקסיקני, שאביו הנוצרי-מרוניטי היגר מלבנון לפני שנים רבות, נחשב לאחד משלושת עשירי העולם. וכידוע, בערב הסעודית ובנסיכויות המפרץ מאות משפחות של מיליונרים. לא ידוע אם יש בתוכם מי שתורמים לערביי ישראל במחשבה לחזק את האוכלוסיה, ולאפשר איזון ושוויון בין האוכלוסיות השונות. סביר להניח כי לו ניתן היה לשכנע מספר בעלי הון ערבים לתרום לנושאים אלה, הא-סימטריה הייתה מצטמצמת, והמשמעויות החיוביות לבניית דרך חיים משותפת ופורייה - היו מתחזקות.
