לרוב האוכלוסיה אין מושג איך וכיצד מבדילים בין אחריות השר לאחריות של פקידי משרדו. משפט זה מתייחס גם להחלטה שהתקבלה לפני כמה ימים, בה הוענקה להתנחלויות בודדות זכות למעמד של "עדיפות לאומית", טרם לוותה בהקצבת תקציבים. יש להניח כי כשאלה יינתנו, לא יהיו אלה השרים, אלא פקידיהם, שיקבעו מה יהיה היקפם.
בהקשר זה, מן הראוי לציין כי למרות שמאז קום המדינה שירתו למעלה ממאתיים גברים ונשים כשרים בממשלות ישראל לדורותיהן, לא היה אחד מביניהם שפוטר כיוון שנמצא כי היה עצלן. גם לא פוטר שר כיוון שלא עמד בקריטריונים על פיהם נקבע כי עמד במילוי אחריותו המיניסטריאלית, דהיינו היה מעורב באופן אישי בנעשה בתחומי סמכותו. גם לא היה כזה שפוטר בעקבות דברים חמורים שנכתבו בדוח כלשהו של מבקר המדינה, בו תוארו מחדלים בדרך (אי) מילוי תפקידי משרדו.
כשמשה דיין, בחודשים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הצהיר כי אומנם הייתה לו אחריות מיניסטריאלית על עשיית משרדו וצה"ל במלחמה, היו רבים מבין מבקריו שחשבו כי יש בדבריו משום התחמקות. אך דיין דייק, ומושג אחריות מיניסטריאלית כוללת, מתייחס לאחריות השר לכל מעשה ומחדל של פקידיו, בין אם נעשו או לא נעשו בהסכמתו או בידיעתו, ובעובדה זו הכיר.
מושג האחריות המיניסטריאלית התגבש במאה ה-19 בבריטניה כשהיקף הביורוקרטיות היה קטן למדי, וציפו מהשר להיות מעורב באופן אישי בנעשה בתחומי סמכותו. בדורות האחרונים, הגידול במספר המועסקים הפך את מרבית המשרדים הממשלתיים להיות מסורבלים למדי. ועובדתית כיום, השר יודע רק על מעט ממה שמתבצע על-ידי משרדו. וללא פיקוח ענייני של השר, הסמכויות למעשה הן של ראשי המחלקות והאגפים, דבר המטיל עליהם אחריות אישית כבדה.
בהתחשב בגודלו, חוסר יכולת השר לפקח על עיקר העשייה במשרדו ברורה ביותר במשרד הביטחון, בו כל המתאמץ להבין את מבוך הפעילות שם - דהיינו, מה הם השלוחות הרבות והאגפים, ולמי המטלות שבאחריות פורמלית, הכפופים לשר ולהנהלת משרד הביטחון. משימה "בלתי אפשרית" זו, גם קיימת אצל שר האוצר שאינו יכול להיות בקי בנעשה באגף התקציבים, החשבות, נציבות שירות המדינה ומינהל ההכנסות. כך גם לשר חינוך השואף להבין ולהשפיע, אין סיכוי להשפיע על תיקונים ושינויים יסודיים בגרעין תוכניות לימודים. ובדומה, לא נראה כי שר התחבורה, כמתקדם לקראת פיתרון בנושא בטיחות התעופה האזרחית מעל שמי ישראל, שנחשב ללא-בטוח במושגים בינלאומיים, דבר שלכאורה היה צריך להיפתר מזמן.
ציבור הבוחרים בארץ טרם הסיק את המסקנות מהעובדה כי כתוצאה מהמשך קיום העמימות בקרב הביורוקרטים הבכירים והעשייה בתחומי שליטתם, למעשה, החשיפה של חלק אדיר מהתקציב הממשלתי והעשייה של הביורוקרטיה שם, אינה נמצאת מעשית תחת ביקורת ציבורית צמודה. כך, אין ביקורת ציבורית על מתי ומי במע"צ מקבל החלטה, ובאלו תנאים לסלול כביש זה או אחר (או לדחות סלילת כביש אחר), או על קביעת מנכ"ל התעשיה האוירית ועל הדרך העדיפה בה ייושמו התקציבים העומדים לרשותו. וכך כיצד נקבע התקציב הממלכתי העומד לרשות האחראים על החינוך התורני, או לחלופין על המוקצב להתנחלויות. ולאלה מתווסף כל שאר הנעשה במסגרת תקציב המדינה. אלה נקבעים על-ידי פקידים אנונימיים, כשלשרים אומנם אחריות מיניסטריאלית, אך מעשית - השפעה מזערית.
