באתר האינטרנט שהקים ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש לזכר בנותיו, מופיעות בין השאר תמונות של בילוי משפחתי בחוף הים של עזה. באחת מן התמונות כותבות שלוש בנותיו את שמותיהן בחול, ואז עולה גל מים על הכתובות ומוחה אותן - כאילו מספר על מותן הקרב.
ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש עבד בבית-החולים שיבא בתל-השומר כחוקר. בין השאר חקר את אשפוזם של פלשתינים בישראל. ב-16 בינואר 2008, יום אחד לפני שהכריז
אהוד אולמרט על הפסקת הקרבות ברצועת-עזה, היה עם ילדיו בביתו ברחוב סאלח א-דין בעזה. ביתו של אבו אל-עייש הופגז. שני פגזים חדרו לאחד החדרים. שלוש מבנותיו - ביסאן בת 21, מיאר בת 15 ואיא בת 13 - נהרגו מיד. גם אחייניתו נור בת ה-17 נהרגה איתן. בִּתּוֹ שאדה, אז בת 17, נפצעה קשה בעיניה ואצבעות ידיה נקטעו.
את מחזה הזוועה שהתחולל בביתו של עז א-דין אבו אל-עייש ראתה כמעט כל המדינה בשידור חי. הרופא העזתי עמד להתחיל ראיון עם אושרת קוטלר מערוץ 10. כאשר החלה ההפגזה התקשר נואשות לשלומי אלדר ידידו, הכתב לענייני רצועת עזה, והתחנן על חייו ועל חיי ילדיו. השידור נקטע. התחינות לא נענו. כעבור דקות אחדות רכן אל-עייש מעל גופותיהן המרוטשות של הבנות ושל האחיינית.
היום מתגורר ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש בטורונטו שבקנדה, ליד אוניברסיטת טורונטו, שבה הוא מכהן כפרופסור חבר. חמשת ילדיו איתו. חלקם לומדים בבתי-הספר באזור. שתי בנותיו הבוגרות שנותרו לומדות באוניברסיטה.
מה שמדהים בסיפורו האיובי של הרופא מעזה, הוא האמונה העיקשת באדם, באהבה ובשלום. "שאלו אותי מה אני מלמד את הילדים שלי אחרי הטרגדיה שעברנו. כולם היו בטוחים שהמוות של הבנות שלי גרם לי ללמד אותם לשנוא, אבל גם במלחמה לימדתי אותם לאהוב".
בראיון שהתפרסם במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות-אחרונות", שב והתגלה אבו אל-עייש כדמות מופלאה, הנוסכת אופטימיות בכל הסובבים אותה. כל ילדיו התחנכו בביתו על אהבת אדם ועל כבוד לזולת. כמה מהם היו חברים בקבוצות שביקשו ליצור דו-שיח והבנה בין הישראלים לבין בני עזה.
"אני לא מבין" אמר אבו אל-עייש, "איך זה שכולם רואים שצריך להתקדם לקראת השלום אבל אף אחד לא עושה צעד קדימה. למה אנחנו בוחרים לחיות ברע?" ועוד אמר: "אני נגד אלימות משני הצדדים, נגד אלימות בכלל... אני יודע שהכול מתחיל בדיאלוג, במשא-ומתן, בדיבורים...".
לאחר מותן של הבנות ושל האחיינית בהפגזה הנוראה, שב ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש למחנה השלום שבו פעלו בנותיו. הדברים שאמר שם היו קורעי לב. אבל גם שם, וגם בבית-הכנסת "בית-צדק" בטורונטו שבו הרצה לפני מאות מאזינים, ביטא האיש האציל הזה את אמונתו באדם, באהבה ובשלום.
כאשר קיבל השנה ברק אובמה, נשיא ארצות-הברית, את פרס נובל לשלום, היו שהסבירו כי הפרס ניתן לו על הכוונות הנעלות שביטא. אחרים טענו כי קשה להעניק פרס שכזה למי שעוד לא הגיע להישגים מרשימים בתחום.
אשתו של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש נפטרה מסרטן ארבעה חודשים לפני מבצע "עופרת-יצוקה". הוא המשיך לגדל את ילדיו לבד, ונטע בהם את התחושה כי אהבת האדם, והאמונה בשלום ובכבוד שבין העמים - מקודשות יותר מכל המלחמות שבעולם. גם לאחר ששלוש בנותיו ואחייניתו נהרגו - לא פסק להאמין בכך, וממעמקי סבלו לימד את כולנו לסלוח לעבר ולהסתכל אל העתיד באמונה נחושה בשלום. האם יש עוד אדם הראוי לפרס נובל לשלום יותר ממנו?
