הרב ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל, בנו הבכור של בעל "הסולם", כתב (בט"ו בשבט תשי"ז) אגרת שמדגימה כיצד כל פעולה ופעולה שמתרחשת בתהליך גדילתו של האילן, מקבילה לפעולה שכל אחד מאיתנו יכול לבצע בפנימיותו, אם הוא חפץ להשיג את התכלית שלשמה הגיע לעולם: גילוי האלוקות, לא לאחר המוות, אלא כאן ועכשיו, בעולם הזה.
מזבלים. כשם שמכניסים לאילן זבל בכדי שיגדל, כך האדם, בתחילת התפתחותו הרוחנית, צריך להכניס זבל לתוך הרגשתו.
אדם שחש סיפוק ממצבו הנוכחי, לא יוכל להתקדם לדרגות רוחניות נעלות. השלב הראשון בהתעלות הרוחנית הוא ההכרה של האדם בכך שהוא שפל, מרוחק מהקב"ה.
מעדרים. כשם שחופרים בשורשי האילנות, כך האדם צריך לחפור ולחקור את השורש לקיומו, ולשם איזו מטרה בא לעולם הזה.
מייבלים. כשם שחותכים את היבלות, המומים שנמצאים מחוץ לאילן, כך על האדם לחתוך ולבטל את הנטייה להתפעל מהפעולות הגופניות החיצוניות, ולזכור כי "רחמנא לבא בעי", הקב"ה רוצה את הלב.
מפרקים את העלים מהאילן, כדי להקל עליו.
העלים קודמים לפירות. בלעדי העלים לא יהיו פירות. אך בכל זאת, יש שלב בו צריך לפרק את העלים, כדי להקל על האילן להוציא פירות.
"שלא לשמה" נקרא עלים. "לשמה" נקרא פירות. לימדונו חז"ל: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ובכל זאת, יש שלב שבו האדם צריך לפרק את העלים, השלא לשמה, כדי להקל על עצמו להגיע לשמה.
מאבקים. מכסים באבק את השורשים המגולים.
השורש של מעשי האדם הוא המחשבה. לעתים מתגלות לנו מחשבות של יאוש, ואנו מרגישים שלא נוכל לעלות מהמצב השפל בו אנו נמצאים. במצב שכזה, אנו חייבים
להיאבק עם המחשבות הללו.
מסקלים. כשם שמסירים את האבנים מהאילן, כך האדם צריך להסיר את לב האבן שלו.
מכרסמים. כורתים וחותכים את הענפים היבשים מהאילן. כך גם האדם צריך לחתוך את התורה היבשה.
כותב על כך הזוהר הקדוש (תיקון ל', נתיב תניינא):
"...רוחא דמשיח, וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה". ומפרש בעל הסולם: אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק ויילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.
מזרדים. כאשר מתרבים הענפים הלחים, יש לקצצם ולהשאיר מהם רק מעטים.
אסור לאדם להגיע למצב שבו "חכמתו מרובה ממעשיו", אפילו אם הוא עוסק בתורות וחכמות "לחוֹת", שיש בהן לחלוחית שכל ודעת. תמיד יש לזכור כי מטרתן של הידיעות והחקירות הוא המעשה.
"מעשה", בשפת הקבלה, היא מילה נרדפת ל-"מסך" (בעל הסולם, אור הבהיר, רמ"ט). "מסך" הוא הכוח לבצע פעולה מתוך כוונה לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום תועלת עצמית.
יהי רצון, שכל אחד מאיתנו יהיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה - יצליח.
