פושטת הרגל שולמית אייל לא תוכל לפתוח בהליכים בעקבות מימוש דירתה, כל עוד לא תשלם הוצאות בסך 10,000 שקל לנאמן לנכסיה ולמדינה. כך קובע (יום ה', 26.5.22) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בצו חוסם נדיר. הליך הכינוס ופשיטת הרגל של אייל מתנהל מאז נובמבר 2013 וניתנו בו לא פחות מ-544 החלטות. במהלכו הוגשו נגדה 24 תביעות חוב והנשייה שאישר הנאמן, עו"ד יניב אינסל, עומדת על 1.6 מיליון שקל. למרות שמדובר בתיק קטן יחסית, הוא מאופיין כאמור בריבוי חסר כל פרופורציה של הליכים, ומפסק דינו של מינץ עולה שהדבר נובע בראש ובראשונה מהתנהלותה של אייל, הגובלת בשימוש לרעה במהלכי משפט (כלשונו). במסגרת ההליך מומשה דירתה של אייל במודיעין ונקבע שהתמורה תחולק בינה לבין נושיה, אך היא מעכבת את הביצוע והתנהלותה אף חייבה את אינסל להציב שמירה על הדירה. בתי המשפט (המחוזי מרכז והעליון) דחו את כל טענותיה נגד המימוש, ובלשונו של מינץ - היא "הגתה רעיון נוסף אשר יאפשר לה לשיטתה להלין על קביעותיו של בית המשפט בעניין זה". אייל ביקשה מבית המשפט לאשר לה להגיש תביעה כספית נגד אינסל, נגד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ הדנה בתיק, נגד הכונס הרשמי ונגד הנהלת בתי המשפט. השופטת יסכה רוטנברג דחתה את הבקשה, באומרה שכל הטענות של אייל כבר נדונו ונדחו פעמים רבות, אין לאפשר לה להעלותן באיצטלה אחרת ואין כל סיכוי שהתביעה תתקבל. בין היתר עמדה רוטנברג על החסינות שיש לשופטים מפני תביעות במסגרת עבודתם, על נטל ההוכחה הניכר הנדרש בתביעות נגד בעלי תפקיד מטעם בית המשפט ועל העדר תשתית מינימלית לתביעה נגד הנהלת בתי המשפט. מינץ דחה את ערעורה של אייל באמצו את נימוקיה של רוטנברג. הוא מוסיף: "בית המשפט אינו נוטה להיענות לבקשות להטלת אחריות אישית על בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון אלא במקרים חריגים", וזאת בשל "החשש כי בעלי תפקיד ייאלצו להקדיש חלק ניכר מזמנם וממרצם להתגוננות מפני תביעות אישיות; האופן שבו בעל תפקיד עשוי להימנע מנטילת סיכונים סבירים גם אם הם עשויים להיטיב את מצבם של הנושים; החשש מפני הרתעת יתר". במקרה זה, מציין מינץ, אינסל אף ראוי לשבח על תפקודו. עוד מזכיר מינץ את השיקולים למתן חסינות לשופטים: "הצורך בעצמאות שיפוטית; האינטרס הציבורי בסופיות הדיון; החשש מפני חדירת שיקולים זרים למערכת המשפט; החשש מפני שיבוש תפקודה של מערכת המשפט" - שיקולים שלדבריו הם מובנים מאליהם. במקרה הנדון, ריבוי הערעורים מצד אייל הביא לכך שהחלטותיה של וינברג-נוטוביץ נבחנו כמעט באופן צמוד בידי בית המשפט העליון, ולכן בוודאי שאין כל מקום לתביעה נגדה. מינץ חייב את אייל בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל לאינסל ובאותו סכום למדינה וקבע: "כל עוד שלא ישולמו ההוצאות בפועל, לא תותר הגשת כל בקשה או תובענה חדשה מטעם המערערת נגד מי המשיבים בהליך זה, בנושא כלשהו הקשור להליכי מימוש הדירה". הנשיאה אסתר חיות והמשנה לנשיאה עוזי פוגלמן הסכימו עם מינץ. את הכנ"ר ייצג עו"ד רועי נירון, ואת המדינה - עו"ד לידור בביוף.