ריבוי מקרי האלימות בקרב בני נוער העלה שוב לכותרות את בעיית הביטויים השליליים של גיל ההתבגרות. הקושי של מערכת החינוך להתמודד עם התלמידים כבר הפך באחרונה לנושא למערכונים בטלוויזיה שהיו משעשעים אותנו בוודאי הרבה יותר, אלמלא הם היו מזכירים יותר מדי את המציאות.
המרד האופייני לגיל ההתבגרות הוא חלק בלתי-נפרד מתהליך הגדילה, אך ניתן לצמצם את חריפותו ואת הגילויים השליליים על-ידי יצירת מערכת יחסים בריאה עם הילדים החל מגיל צעיר ביותר, כשהם עושים את השלבים הראשונים בהבנת העולם שסביבם.
לא אחת אנו נרתעים מלהגביל את ילדנו ונזהרים מהשימוש במילה "לא". זה יכול לנבוע מזיכרונות ילדות לא נעימים שלנו כהורים ומהרצון שהילדות של ילדנו תהיה נטולת "טראומות" ושונה והכמיהה הבסיסית להימנע מעימותים ולהיות אהובים על-ידי ילדנו.
גידול ילד ללא גבולות עלול להיות הרסני. הגבולות מאפשרים ביטחון ומלמדים את הילד שהוא אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו, שיש מחיר לחריגה מהכללים ויש מבוגר אחראי שאפשר לסמוך עליו.
יש שנוקטים במדיניות קיצונית הפוכה ומרבים באיסורים ועונשים. גם הגזמה בכיוון הזה אינה טובה ועלולה להביא לפריקת עול בהמשך.
היסוד של מערכת יחסים טובה עם הילד הוא בכבוד: לתת לילד ולרצונותיו כבוד וללמדו מהו כבוד הדדי. כמו-כן יש בהחלט מקום לדרוש עשייה הן במשימות בית הספר והן במשימות הבית בהתאם לגיל וליכולתו של הילד.
הקניית תחושת הערך לילד באה לידי ביטוי במישורים רבים: שיחה על הנושאים שמעסיקים אותו והקשבה אמיתית שאינה מניפולטיבית או ביקורתית להשגת מטרות שונות, להיות סקרן באמת לעולם של הילד ולהתפתחותו, להתעניין בחברים ובתחביבים אך עם רגישות בלי "לדחוף את האף" לנושאים ותחומים שהוא מעדיף לשמור לעצמו.
תפקידנו כהורים אינו רק להאכיל, להסיע, להעניק ביטחון ולדאוג לשאר הצרכים הביטחוניים, אלא גם להעביר את ה"אני מאמין" הערכי שלנו לא רק במילים אלא גם במעשים, דוגמה אישית ותגובה מהירה ונחרצת על כל התנהגות לא ראויה של הילד.
הדרך הטובה ביותר לעצב את מערכת היחסים עם הילד היא לחשוב עליו כבר מהשלב הראשון כעל מבוגר. חשבו כיצד הייתם רוצים שהיחסים שלכם עימו יראו כשהוא יהיה בוגר והתחילו בכך כבר היום. צרו מצב שבו הילד חש בנוח לבוא אליכם לשתף, להתייעץ ולבקש עזרה.
