בארץ האבות והאמהות (ב')

"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה, הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ" (1). הדרמתי בארץ האבות והאימהות, תוהה האם גגות הבתים האדומים של ההתנחלויות - הדומים לבתים שוויצריים, והאופן שבו חיים המתנחלים - תואמים לתבנית הנוף סביב? ירדתי לדרך עפר, בין מצפה-יאיר לבין חוות נוף-נשר (הידועה כחוות טליה). בתווך - הכפר ביר-אל-עֵד. זוהי הדרך היחידה אל הכפר, ועד לאחרונה הייתה סגורה בפני הפלסטינים. עד שנת 1999 חיו בכפר תשע משפחות באוהלים. הן גורשו מאדמתן, הוחזרו אליה ב-2009, ומיד עם חזרתן קיבלו צווי הריסה לאוהלים (ליצירת רצף טריטוריאלי נקי מאוכלוסייה פלסטינית, בצמוד למרחב התפר). בעקבות עתירה לבית המשפט העליון - הוחזרו המשפחות לכפר. מעל ביר-אל-עד, על גבעה חשופה, התנחל יעקב טליה, גֵר מדרום אפריקה, ומגדל כבשים. טליה גירש את הפלסטינים מעל שמונה מאות הדונם שהיו בבעלותם. בעקבות עתירה לעליון הוחזרו האדמות לבעליהן. השיטה עובדת - התשה עקבית, והמכונה המשומנת דוהרת. עד שגלגלי הצדק מגיעים להכרעה, כבר מאוחר מדי, והמצב בלתי-הפיך. כך, למשל, אדמות בסוסיא שעליהן השתלט ב-2001 משה דויטש. הוא התחיל בחריש, אחר-כך שתל גפנים ונטע דובדבנים, והכל על אדמה פלסטינית עם תעודות כשרות למהדרין. הוגשה עתירה לבג"ץ, אך המינהל, הגורם האחראי בשטח, לא הפסיק את עבודתו של דויטש. בדיון בעתירה הוחזרו כמעט כל האדמות לפלסטינים, למעט הכרם ומטע הדובדבנים. כאשר בפועל יש כבר כרם ומטע, ההליך הרבה יותר מסובך. על כך הזדעק הנביא יחזקאל: עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת-הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט. יחזקאל, כ"ב; כ"ט. התאווה מביאה לידי חימוד, והחימוד מביא לידי גזל: שאם לא רצו הבעלים למכור, אף על-פי שהרבה להם בדמים והפציר בריעים יבוא לידי גזל, שנאמר "וחמדו בתים וגזלו" ראה מיכה ב',ב', ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה פרק יא. בצמוד לכרם ולמטע משתרע שדה השייך לתושב פלסטיני. נסעתי עם עמיתי, עו"ד קמאר ועזרא, לכיוון מרחב התפר, וראינו את אמיתי מסוסיא חורש את השדה. הוצאנו מצלמות לתעד את האירוע, והתקשרנו למשטרה. בתוך דקה עצר לידנו ג'יפ צבאי. ביקשתי מהחייל שיפתח את החלון, אך הוא התעלם ממני. זאת, למרות ההנחיות בדף לחייל, לכללי התנהגות באירוע כזה: לעכב את פורע החוק עד שהמשטרה מגיעה. אך בארץ האבות והאימהות - את החוק אפשר לפרוע. בינתיים, אמיתי עלה על הטרקטור שלו, וברח לסוסיא. כשהמשטרה הגיעה לבסוף, מסרנו לשוטרים את פרטי האירוע, ויידענו אותם על כך שמתנהל דיון לגבי הקרקע הזו. אז הגיח אמיתי מסוסיא, רכוב על הטרקטור. השוטר ביקש ממנו אישור מטעם המינהל לעבודה בשטח. אמיתי הבטיח שיש לו אישור מהיישוב, ושהוא מעבד את האדמה הזו כבר שתיים עשרה שנה. השוטר התעקש: תראה לי אישור מהמינהל. אמיתי התעקש בתורו: היישוב חוכר את האדמות מהסוכנות היהודית, ונותן לנו אישור לעבד את האדמות. השוטר "לא קנה" את הטיעון: תביא את האישור מהמינהל! אמיתי חזר לסוסיא ושב עם ניירת. השוטר בדק את האישור, וקבע: זה לא אישור מהמינהל. הוא טלפן, וביקש שמישהו מהמינהל יגיע כדי לפתור את הסוגיה. עמדנו בשמש קופחת יותר משעה עד שנציג המינהל הגיע. הוא העיף מבט על החלקה, ופסק חד-משמעית: אדמה פלסטינית! אין אישור מהמינהל! ראויים לשבח השוטרים ואיש המינהל שעשו מלאכתם נאמנה, שלא כבמקרים רבים אחרים. ועל כך נאמר: ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ תהילים, י"א; ה'. הפעם האדמה הושבה לחקלאי הפלסטיני, אבל כמה אדמות נגזלו וטרם הושבו? מי ייתן ו-לֹא-יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה ישעיהו, ס'; יח'. 1. שאול טשרניחובסקי, שירים.