בנוגע לחוק ישראל היום בשלהי 2014, אמר לוין: "היה טוב שיהיה פתרון. כולנו בליכוד היינו במצב לא נעים. לא רצינו להגיע לעימות עם ידיעות אחרונות, ובוודאי שלא נפעל נגד רצונו של ראש הממשלה. זו התנגשות שלא נעים להיות בה". בהמשך אמר: "היו חברי כנסת שהיה להם גם השיקול של [הסיקור ב]ישראל היום. אותי זה פחות הטריד, כי לי לא היה מה להפסיד שם. "ההנחה הציבורית הייתה שישראל היום משרת את נתניהו; לא הייתי בטוח אז שזה נכון ואני לא בטוח היום שזה נכון. נוני מוזס ייחס לנתניהו השפעה על העיתון. לי היה קשה לקבל את התפיסה שמישהו יכול לשלוט מבחוץ על עיתון של מישהו אחר. אני לא מעלה על דעתי שנתניהו מנהל את העיתון. "תמיכה בחוק ישראל היום לא הייתה טובה לנו כליכוד, כי הסיקור שלנו בו היה הרבה יותר טוב מאשר בידיעות. מעבר של הצעה כזאת על ראשו של ראש הממשלה, הופך אותו למי שלא שולט בממשלה ובקואליציה, ולהערכתי – מצב שלא ניתן לקיים את הממשלה. אבל יש הבדל בין מעבר של חוק כזה בשלוש קריאות לבין קריאה טרומית, שזה הוצאת קיטור ואפשר לקנות זמן". עוד אישר לוין, שאחת האפשרויות לבלימת החוק הייתה שנתניהו יתפטר, הממשלה תהפוך לממשלת מעבר ולא ניתן היה להעביר את החוק. "התחושה הייתה שימיה של הממשלה ספורים ממילא", הסביר. לדבריו, לא היה פסול בכך שידיעות אחרונות קידם את החוק ושיתנהלו שיחות עם אנשי העיתון בנוגע לכך. "אופן עקרוני אין סיבה שנתניהו לא ידבר על זה עם מוזס; הייתי ממליץ על כך אם הייתי חושב שזה מועיל". לדברי לוין, "ציפי לבני כיו"ר ועדת השרים לחקיקה הייתה עצמאית לחלוטין, היא לא הייתה מתאמת איתנו. אם היא הייתה מעבירה את החוק על ראשו של נתניהו, היה צריך לפטר אותה ולפרק את הממשלה". הוא הוסיף, כי "היו כל מיני רעיונות [לגבי ישראל היום], אבל לא היה רעיון אחד שאפשר היה להגיד שהוא עושה שכל". לוין הסביר מה הייתה חשיבותו של החוק בהקשרו: "ישראל היום היה חוליה אחרונה בשרשרת, לא מרכזית. הבעיות הגדולות היו אחרות. זה היה אירוע מאוד סמלי, שבאווירה הציבורית כל אחד הבין אותו, למרות שזה היה רחוק מלהיות הדגל הגדול של השותפים לקואליציה. לא היו חסרות הוכחות שרוצים לריב עם ראש הממשלה; אני חיפשתי הוכחות שמישהו רוצה לעבוד עם ראש הממשלה".