אי סבילות ללקטוז

מהי תופעת אי סבילות ללקטוז? כתוצאה ממה היא עלולה להיגרם? היכן נמצא הלקטוז? ומהם דרכי ההתמודדות השונות עם בעיה זו? לקטוז, הינו סוכר המצוי בחלב. הלקטוז הוא למעשה דו סוכרים המורכב משני חד הסוכר: גלוקוז וגלקטוז. היות וגופנו אינו יכול לספוג דו סוכר, במצב רגיל הלקטוז מתפרק במערכת העיכול ל-2 חד הסוכרים המרכיבים אותו. האנזים שמפרק את הלקטוז נקרא לקטאז. אנזים זה מופרש מתאי רירית המעי ונחשב לאנזים הבעייתי ביותר. הלקטאז מופרש בצורה מוגברת בעובר בתקופת ההריון ונשאר גבוה בעת ההנקה. בתקופת "הגמילה" יורדת באופן טבעי רמת הלקטאז.

הפרעות אשר עלולות לנבוע מאנזים זה קורות משתי סיבות:

א. חסר מולד: מאופיין בחוסר מוחלט של לקטאז. התסמינים מתחילים מכאבי בטן, גזים ועד שלשול כבד, התייבשות ותת-תזונה ולרוב מופיעים כבר בשבוע הראשון בחיי התינוק. הפתרון לבעיה זו הינו הימנעות מאכילת מוצרי חלב לכל החיים; ב. חסר נרכש: התסמינים משתנים בעוצמתם בהתאם לחסר באנזים הקיים באדם. חסר זה שכיח מאוד בקרב האוכלוסיה (מהווה בין 50%-35%). מבחינה פיזיולוגית, הפרשת הלקטאז הייתה צריכה להסתיים לאחר היניקה כמו אצל כל בעלי החיים בטבע. אולם, האדם ממשיך לצרוך מוצרי חלב מעבר לתקופת היניקה, דבר אשר גורם לכך שייצור הלקטאז בתאי הרירית ממשיך להיות מגורה. במקרה של אכילת מוצרי גבינה (לקטוז) בכמות מסויימת והפרשה מועטה של לקטאז, עלולה להיווצר עלייה בלחץ האוסמוטי בחלל המעי אשר יגרור אחריו עליה בכמות הנוזלים במעי. תכולת הנוזלים העולה פי שלושה מהרגיל, מהווה גירוי לפריסטלטיקה של המעי ועלולה לגרום לשלשולים. בנוסף, סוכר שאינו מתפרק גורם להתססתו על-ידי חיידקי המעי וכתוצאה מכך ייווצרו גזים, נפיחות וכאבי בטן. אבחון ספציפי לאי סבילות מתבצע על-ידי תבחין מימן בנשיפה. אותם חיידקי המעי שמתסיסים את הלקטוז, מייצרים כתוצר פירוק את גז המימן. התבחין מראה על כמות מוגברת של מימן בנשיפה. כמובן שניתן גם לוודא את הבעיה על-ידי ניסיון ותהייה. להוריד את כל מוצרי החלב ולראות אם נעלמים הסימפטומים ואם הם חוזרים כאשר מחזירים את מוצרי החלב. אנשים עם חסר כמעט מוחלט של לקטוז, אינם יכולים לעכל מוצרי חלב. עם זאת, יש אנשים שיכולים לעכל חלק ממוצרי החלב. בחלב ישנו לקטוז, אך חלק ממוצרי החלב עוברים עיבודים. למשל, יוגורטים וגבינות מכילים פחות לקטוז מחלב נוזלי. למעשה, ככל שהגבינה קשה יותר, יש בה בדרך-כלל פחות לקטוז. לסובלים מאחת מתופעות אלו, מומלץ לנסות להוריד מוצרי חלב לחלוטין ואחר-כך להחזירם לפי סדר יורד: גבינות, יוגורטים ולבסוף חלב. על-ידי ניסיון זה, אפשר לגלות מהי הרמה של אי הסבילות. בנוסף, צריכת לקטוז כחלק מארוחה עם מזונות אחרים, מאיטה את התרוקנות הקיבה ומעבר הלקטוז למעי הגס ומאפשרת ללקטאז המיוצר בגוף לעכל את הלקטוז. בדומה לרפואה המערבית, גם הרפואה הסינית מזהה בעייתיות בפירוק ובספיגה של החלב ומוצריו לאנשים עם חולשת צ'י (אנרגיה) במערכת העיכול. קשיים אלו, גורמים להצטברויות של ליחה ולחות בגוף. הצטברות זו יכולה להיות מלווה בין היתר בחום או בקור. הליחה עולה מעלה, ולה השפעה פיזית ונפשית כאחד. כאשר תהיה חמה, תופיע כליחה צמיגית בצבע צהוב או ירוק. כאשר תהיה קרה, תופיע כליחה שקופה ובדרך-כלל שופעת. כאשר הליחה תשפיע על הנפש, היא יכולה ליצור ערפול מחשבתי, בלבול, והינתקות מהסביבה. לעומתה, הלחות מאופיינת ככבדה יותר ולכן נוטה להיתקע במערכת העיכול וליצור כבדות, עייפות, גזים, הצטברות שומן, בחילות, יציאה ללא תחושת התרוקנות ועוד. לחילופין, הלחות תרד מטה ותיצור הפרשות וגינאליות, דלקות מעיים, דלקות פרקים, ציסטות ועוד. במידה והלחות חמה, היא מתבטאת בדרך-כלל בהפרשות צמיגיות, צהובות ובעלות ריח, ואילו לחות קרה, תתבטא בהפרשות בהירות, שקופות, שופעות וללא ריח.

הפתרון הסיני לעיכול מוצרי החלב:

על-פי הרפואה הסינית, החלב ומוצריו יוצרים לחות / ליחה, אשר נתקעת באיברים / מרידיאנים שונים ויוצרת חוסר תנועתיות של צ'י ודם. התזונה הסינית מונעת תקיעות זו בעזרת תבלינים וצמחים הנחשבים מניעי צ'י ודם, בעזרת צמחים מיבשים או בעזרת מתמירי ליחה ולחות. על-פי התזונה הסינית, כשאוכלים או שותים מוצרי חלב, מומלץ להוסיף תבלינים חמים כגון: שום, ג'ינג'ר, הל, כמון, ציפורן, מוסקט, בצל ירוק ועוד, זאת בכדי לחמם ולהניע את אופייה הצמיגי של הלחות / ליחה. דוגמה טובה לכך הוא סלט הצזיקי היווני, אשר מכיל יוגורט מלפפונים ושום. השום סותר את האנרגטיקה הקרה של היוגורט ומונע את הצטברות הלחות.