מדוע נציב מס הכנסה ושר האוצר שותקים?

ביום 18.4.10, ואחר-כך ביום 2.5.10, פניתי בכתב אל נציב מס-הכנסה ושר האוצר והצבעתי על מצב לא חוקי, שבו ייתכן שלווים מבנקים - מרומים, קופת המדינה ניזוקה, ורק "זוכים" בתיקי הוצל"פ שהינם בנקים - צוחקים ונהנים. קרי: על-פי הסכם שנעשה בשנת 1995 בין איגוד הבנקים ונציבות מס-הכנסה, אזי אם וכאשר בנק מבקש לנכות חוב שהוגדר אצלו כ"חוב אבוד" - כהוצאה, עליו לדווח על כך גם לחייב, או להמציא לנציבות (בתום כל שנה), רשימת חייבים שחובם הוגדר כחוב אבוד. למיטב ידיעתי, הבנקים לא עשו אף אחת משתי האפשרויות הנ"ל, והתוצאה: חובות מסוימים הוכרו כהוצאה (בדוח הכנסות והוצאות), החייבים (הלווים) לא ידעו על כך, והמשיכו לשלם חובם. התנהלות הבנקים הינה הפרה של החוק וגם של ההסכם הנ"ל, ואילו החייב - שחדל להיות חייב וכלל לא יודע על כך - ממשיך לשלם חובו, למרות שזה נמחק מספרי הבנק. אם וכאשר החייב ממשיך לשלם (בלשכת הוצל"פ או ישירות לב"כ בנק), אזי ספק אם הבנק מדווח על כך כהכנסה, שכן אז הוא מפליל עצמו (מאחר שהציג מצג לפיו החוב נמחק). משום מה, טרם קיבלתי מענה בגין מכתביי הנ"ל; לפיכך, ביום 9.6.10 פניתי שוב לנציב מס-הכנסה, והפעם בעניין קשור ולא פחות חמור. ברוב תיקי ההוצל"פ שבהם אני מייצג חייבים לבנקים, אזי לאחר שנפתח תיק הוצל"פ ע"ס כתב מישכון/משכנתה לבנק, הוגשה תביעה נגד הלווה, בגין אותו ה"חוב" נשוא תיק ההוצל"פ (אחר-כך התגלה לי, כי כך נהגו הבנקים גם כנגד לווים אחרים). רוב הלווים לא מגישים כתב הגנה, שכן הם סבורים כי נולד חוב חדש בגין פיגור, ריבית נוספת וכדומה; ואז ניתן פסק-דין ואחר-כך נפתח תיק הוצל"פ שני (בגין אותו חוב)! שברתי ראשי כדי להבין, מדוע בנקים מסתכנים באפשרות שגזל שכזה ייחשף, ואז "נפל אצלי האסימון"; לפנינו גם "שיטת מצליח" (קרי - יצליח מה טוב, לא יצליח - לא קרה אסון), וגם אפשרות לזיכוי בפועל בדוח השנתי למס-הכנסה ולא רק ניכוי. דהיינו: הוצאות עסק מנוכות מהכנסות, ובפועל - רק עד 45% מההוצאה מופחת; אך אם בנק מגדיר שני תיקי הוצל"פ (זהים) כחוב אבוד, אזי לפנינו יש ניכוי של 90% (וזה כמו זיכוי). למעשה, ניכוי הוצאה כאמור, אינו רק כפול אלא מעבר לכך, שכן הריבית המחושבת בתיקי הוצל"פ הינה מעבר למותר, וכאשר בנק מבקש להכיר בחוב שכזה כחוב אבוד, הוא מסתמך על הנקוב בתיק הוצל"פ, ובכך הוא מגדיל הוצאותיו וזוכה מן ההפקר. לנציבות מס-הכנסה, אין אפשרות לדעת את האמת; שכן גם אם הבנקים היו מדווחים לנציבות פרטי החייבים שחובם הוגדר כ"חוב אבוד", אין לנציבות דרך לוודא כי הכירה ב"חוב כפול" ולא בגובה החוב הריאלי! לפיכך, הצעתי לנציב פתרון פשוט - כל דרישה מבנק להכיר בחוב של חייב בחוב אבוד, תותנה בקבלת תגובת החייב! בכך - חייב ידע שחובו אמור להימחק ואז יפסיק לשלם לבנק, ומאידך-גיסא בנק לא יוכל לדרוש ניכוי כפול בגין אותו חוב. אתם - הציבור - שאלו את הנציב, את שר האוצר ואת ראש הממשלה: האם לסדום דמינו? אם הנשאלים הללו ימשיכו לשתוק, אזי שתיקה כהודאה!