פרסום דוח ועדת איילנד חיזק את מה שחשים רבים בישראל המסרבים לקבל את המציאות כפי שהיא מועברת אליהם מכלי התקשורת המרכזיים, את התחושה שלפיה יש לראות את כל הדיווחים הללו כשקרים או כחצאי אמיתות, עד שלא הוכח אחרת. השוואה בין תמונת קבלת ההחלטות בנוגע להשתלטות על ה'מרמרה' כפי שהיא משתקפת מדוח איילנד ובין התמונה שהועברה לאזרחי ישראל על-ידי התקשורת הישראלית ביום הביצוע אמורה הייתה לשקף לכתבינו הנמהרים ולפרשנינו הנחפזים את דמותם האמיתית כפי שהיא - שטחית, היסטרית ואנטי-מקצועית.
אלא שחשבון-נפש אישי ומקצועי אינם הולכים יד ביד עם אישיות שעיקרה הוא אגו-טריפ ונהנתנות, ובטח שלא עם מועצת העיתונות בראשותה של השופטת בדימוס
דליה דורנר, שעיקר עשייתה בימים אלה הוא לתמוך בשתיקה ובעשייה בנורמות המקצועיות המחפירות של התקשורת הישראלית.
על-פי הגדרתה של דורנר, מטרתה של מועצת העיתונות היא "לשמור על חופש העיתונות ועל כללי האתיקה העיתונאית בישראל". אלא שטעו אלה שסברו שמועצת העיתונות אכן תנסה לכפות את "כללי האתיקה העיתונאית" על שדרנינו ופרשנינו, בעקבות מה שהתברר כשיתוף פעולה בפועל עם האויב כבר במלחמת לבנון השנייה ונמשך ללא כל שינוי גם בפרשת 'מרמרה'. מתברר שהגוף האמור ליצור איזון, הוגנות ובעיקר שפיות במערכות העיתונים, הרדיו והטלוויזיה עוסק אך ורק בהגנה על "חופש העיתונות".
כך למשל, אם הייתה מועצת העיתונות אכן עוסקת באתיקה עיתונאית, אזי בעקבות פרשת 'מרמרה' היא הייתה מזמנת לבירור מקצועי את מפקד גלי-צה"ל, שכל דיווחיה של תחנתו בבוקר ההשתלטות ניזונו מדיווחיו השקריים של אתר FREE GAZA, וגם, למשל, את עורך '
מעריב' ואת עופר שלח, הפרשן הצבאי של אותו עיתון, שעוד טרם נודע שמץ ממה שקרה בפועל על הספינה מיהרו להודיע כי "ידיה של היחידה הטובה ביותר בצבא הזה... מגואלות בדם של אזרחים". הדבר לא יקרה תחת דורנר. איש מכתבינו ופרשנינו לא יידרש לתת הסברים על הפגנת האתיקה המעוותת שהפכה עבורם למובנת מאליה עוד מאז היו חיילים צעירים בגל"ץ.
