'המורה לא הקשיבה לי', 'המנהלת פשוט התעלמה ממני'. פעמים רבות שומעים את המשפטים האלה, פעמים רבות חוזרת התופעה של תלמידים המעלים טענות נגד הצוות החינוכי בבית הספר, שלא התחשב בצרכיהם, שעשה להם עוול כלשהו. כיצד אמורים תלמידים לפעול?
גם בשנת הלימודים הקרובה נרבה לעסוק בשאלה האם 'חוק זכויות התלמיד' הוא חוק מוצלח? או מזיק? האם רב הנזק מן התועלת שצומחת ממנו? האם יש לו תחליף? ארגוני המורים גורסים כי החוק מכרסם במעמד המורה, ואף עולות טענות לפיהן אלימות התלמידים, המילולית והפיזית גברה, על-רקע ההגנה שכביכול מספק חוק זה לתלמידים. על-רקע קולות כאלה נקל לשכוח כי בחברה אזרחית תקינה אין תחליף למנגנון המאפשר לתלמידים להגן על זכויותיהם, לסנגר על עצמם. כך לגבי כלל התלמידים, קל וחומר לגבי תלמידים שהם לקויי למידה.
הניסיון היומיומי שלנו באגודת ניצן מלמד אותנו כמה חשובים כישורי יכולות הסינגור של התלמידים במקביל ל'חוק זכויות התלמיד'. כמה חשוב שכל תלמיד ידע לעמוד על זכויותיו מול המורה, מול המערכת. בהחלט חשוב שתלמיד לא ייכנע לכל תכתיב, או גחמה, לא יתכופף תמיד, רק בשל קיומה של סמכות גבוהה מעליו. לאחר מספר שנים שבהן אנו לומדים באגודת ניצן, גם באמצעות סקרים הנערכים בקרב כלל ציבור ההורים, על תפקודם של ילדים לקויי למידה במערכת החינוך, ועל קובלנותיהם המרכזיות, ביקשנו השנה ללמוד על התנהלות המורים ועל תחושתם שלהם לגבי המצב הקיים בבתי הספר בכל הנוגע לילדים לקויי למידה.
סקר שערכנו בפברואר 2010, בקרב מורים שעוברים אצלנו הכשרה, מגלה כי הללו סבורים שבית הספר נותן מענה טוב יותר לצרכים החברתיים והרגשיים של ילדים 'רגילים', בהשוואה לאלו שהם לקויי למידה. עוד עולה מהסקר כי מורים סבורים כי נחוץ להם ידע וזמן, שאינם ברשותם, על-מנת לשפר את יכולתם לתמוך בצרכים החברתיים ורגשיים של ילדים אלו. "לא פעם אנו מזהים את הצורך, וגם את התועלת", אומרים לנו מורים, "לשוחח עם הילד, להבין מה מציק לו וכיצד לעזור לו. ואולם, קשה מאד, לעיתים בלתי אפשרי, למצוא מועד המתאים לכך".
בדיוק לתופעה זו חשוב להסב את תשומת הלב. מתן מענה לצרכים חברתיים ורגשיים של תלמידים - לא רק יחזק את הישגיהם האקדמיים, כפי שמצביעים על כך ממצאים של מחקרים רבים הנערכים בעולם, אלא גם ייצר אווירה טובה יותר בבית הספר ויקטין את החיכוך בין תלמידים ומורים. חיכוך זה מוביל, בין היתר, להתנהגות אלימה, או בוטה. התסכול שנוצר בקרב תלמידים לקויי למידה מתועל לא פעם לאפיקים שלילים. והרי, כאשר ילד חש שאין מתייחסים אליו ולצרכיו, ממילא נשחקת סמכות המורה.
במקרים הבאים לידיעתנו, במיוחד אלו הקיצוניים יותר, שבהם דורש בית הספר להרחיק את התלמיד, אנו נוכחים כיצד היעדר דיבור בגובה העיניים עם התלמיד, היעדר התייחסות לצרכיו ולמצוקותיו, מתגלגל בהדרגה ומסלים. לתלמיד לא נותר אלא להסתייע בחוק על-מנת להגן על זכותו. החוק אולי יכול להגן על התלמיד לקוי הלמידה, אך הוא איננו מונע עוגמת נפש. אין לשלול את המפלט הזה מכלל התלמידים וודאי שאין לקפד תלמידים לקויי למידה, שהם בכל זאת פגיעים יותר, זקוקים יותר מזולתם לתמיכת המערכת ותלויים בה במידה רבה יותר.
