כיצד להימנע מתת תזונה בגיל השלישי

מספרם של הקשישים (גילאי 65+) בישראל גדל בקצב חסר תקדים, והוא עומד היום על כ-10% מכלל האוכלוסיה. יש לציין כי קצב הגידול של אוכלוסיית הקשישים גבוה מזה של האוכלוסיה הכללית, זאת על-פי נתוני משאב 2007. בישראל נמצא כי 44% מהקשישים, המאושפזים במחלקות הפנימיות, נמצאו בסיכון לתת-תזונה או שהם סובלים מתת-תזונה, זאת על-פי מחקר קליני שביצע בי"ח סורוקה בקרב 589 חולים בגיל 65 ומעלה אשר עברו מיון תזונתי (המחקר בוצע בשנת 2007). שימוש בשירותי הבריאות בקרב אוכלוסיית הקשישים הוא נרחב יותר, שכן אוכלוסיה זו פגיעה יותר למחלות ועוברת תהליכי הזדקנות, המשפיעים על הרכב רקמות הגוף. כל אלה משפיעים על הצריכה והסטאטוס התזונתי של הקשיש. תת-תזונה מוגדרת כחוסר איזון בין צריכה תזונתית לבין דרישה תזונתית של חלבון ושאר רכיבים תזונתיים, אשר משפיע על חילוף החומרים וגורם להפרעה בתפקוד, לירידה במסת הגוף, ולהשפעה שלילית על תוצאות קליניות. במדינות המפותחות, הגורם העיקרי לתת תזונה בקרב קשישים הוא מחלות. כל הפרעה, בין אם כרונית ובין אם אקוטית, יכולה לגרום לתת-תזונה או להחמיר מצב קיים של תת- תזונה. את מכלול הסיבות לתת-תזונה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: 1. סיבות רפואיות - תיאבון ירוד, בעיות דנטליות, דיספאגיה, מחלות, זיהומים, נכות פיזית, צריכת תרופות וכיוב'. 2. סיבות חברתיות - בדידות, קושי ברכישת מזון, מצב כלכלי. 3. סיבות פסיכולוגיות וקוגנטיביות - דמנציה, דיכאון, שכול. תת-תזונה קיימת במסגרות הבריאות השונות, ובבתי חולים ברחבי העולם שיעורה נע בין 20% לבין 50%. במדינות אירופה הנתונים כדלקמן: בקהילה נע שיעור תת-התזונה בקרב קשישים בין 37%-40%, ביחידות לטיפולי בית נע שיעורה בין 15%-25%, ובבתי אבות שיעורה 20%-25%. לתת-תזונה השלכות שליליות על החלמת המטופל הקשיש מניתוחים, ממחלות וממצבי טראומה, ביניהן פגיעה בתפקוד מערכת החיסון, החלמת פצעים לקויה, עלייה בשיעור הסיבוכים והזיהומים לאחר ניתוח, עלייה בתחלואה, פגיעה בתפקוד השרירים, הארכת זמן האשפוז ב-40%-70% בממוצע וכן עלייה בשיעורי התמותה. הארכת זמן האשפוז והגברת מאמצי הטיפול בחולים, הסובלים מתת-תזונה, כרוכות גם בעלויות כלכליות כבדות. באנגליה, למשל, עלותו השנתית של הטיפול בהשלכות תת-תזונה עומדת על 7.3 מיליארד ליש"ט. המפתח להצלחה בטיפול בתת-תזונה הוא איתור החולים וגורמי הסיכון, ומתן טיפול בהקדם. יש לבחון שלוש סוגיות אשר יסייעו לאבחן האם קיים סיכון לתת-תזונה: 1. האם המטופל נמצא בתת-משקל על-פי מדד - BMI Body Mass Index הוא מדד מסת הגוף הנותן הערכה כמותית האם אדם נמצא במשקל תקין, בעודף או בתת משקל. 2. האם המטופל איבד משקל באופן בלתי רצוני, היינו 5% מהמשקל ב-3 החודשים האחרונים או 10% מהמשקל בחצי השנה האחרונה. 3. האם חל שינוי בתיאבון המטופל או האם חלה ירידה בצריכת המזון. אם התשובה לאחת מהשאלות שלעיל חיובית, יש להמשיך ולהעריך את הסטטוס התזונתי של המטופל כדי לתת לו את התמיכה התזונתית הנכונה.

המלצות לטיפול:

בגיל השלישי יש חשיבות יתרה בשמירה על משקל יציב ובצריכה תזונתית מאוזנת, על-מנת לספק לגוף את צרכיו הפיוזלוגיים ולתמוך במערכות התפקודיות. האם עלינו לחכות להמלצה של גורם רפואי, על-מנת להתחיל לצרוך מזון רפואי? ובכן, התשובה היא לא. לא צריך לחכות לרופא כדי לזהות סימנים לסיכון תזונתי: ירידה בתיאבון, ירידה בוויטליות, סימני דיכאון, בגדים/תכשיטים רפויים על הגוף וכד'. וזו נקודה בה למשפחה ולסביבת הקשיש יש חשיבות גדולה בכל הנוגע להקפדה על מעורבות בהתנהלות היומיומית של בן משפחתם ופנייה יזומה לקבלת סיוע/טיפול עם זיהוי אחת מהתופעות שהוזכרו. במקרים רבים אבחון תזונה לקויה/סיכון תזונתי נעשה רק לאחר התדרדרות המצב הרפואי והפיזי של המבוגר, כאשר היה ניתן למנוע זאת על-ידי ערנות של הקרובים/הסביבה התומכת. יתרה מזאת, הקפדה על תפריט תזונתי מלא הייתה יכולה למנוע את ההתדרדרות ולסייע בהחלמה ובשיפור המצב של מערכות הגוף. מזון רפואי המהווה מקור להעשרה תזונתית מלאה ומאוזנת, יכול להיצרך כתוספת לתפריט הרגיל (כארוחת ביניים) או במידת הצורך כמקור תזונה יחיד. למזון הרפואי תפקיד חשוב בשלב זה של החיים, מכיוון שלרוב, גופו של בן הגיל השלישי לא מקבל את כל רכיבי התזונה הנדרשים לתפקודו, ממגוון רחב של סיבות: ירידה בתאבון, שינויים פיזיולוגיים במערכת הבליעה, שינוי בהעדפות טעם, מחלות, ריבוי תרופות, דיכאון ועוד. צריכת מוצרי מזון הרפואי תשלים את החוסרים התזונתיים שנוצרו ותסייע לשפר את תפקוד הגוף. כאשר עולה הצורך בהעשרת התפריט באמצעות מזון רפואי, מומלץ להיוועץ עם דיאטנית אשר תסייע בבניית תפריט יומי בהתאם לצרכיו ויכולותיו של המטופל תוך שילוב נכון של מוצרי מזון הרפואי. מזון רפואי, כדוגמת אנשור פלוס, אינו מצריך מרשם רופא, נוח וקל לשימוש, מגיע במגוון טעמים ויכול להיצרך כחלק בלתי נפרד מהתפריט היומי של המטופל הקשיש.