X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
מנחם מ' פאלק, הוצאת צור-אות, 128 עמ', 2008 המוטו של הספר: מסעות ארוטיים המסתיימים באנטי ארוטיקה
▪  ▪  ▪
הסופר מנחם מ' פאלק
כריכת ספרו של מנחם מ' פאלק, "הציידים החדשים - עשרה סיפורי פרוזאק"

ספר הסיפורים החדש של מנחם מ' פאלק "הציידים החדשים, עשרה סיפורי פרוזאק" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו, אחרי 14 ספרים שרובם שירה בלבד, כאשר הראשון בהם, "קמטים", ראה אור בשנת 1990 והאחרון "מסעותיו של פגסוס" בשנת 2007. ספר הפרוזה הנוכחי מביא סיפורים על אהבות בלתי אפשריות, מסע ארוטי של זוגות בלתי מתאימים, בדרך אל הרפתקה בלתי סבירה, המסתיימת בכישלון צורב ובחידלון כואב.
כמו גם ברבים משיריו, למשל השירים "מדים" ו"סוף העולם" מהספר "רוכסנים של סתיו", זהו מסע אל התהום האפלה ביותר של הנפש. מסע זה נוגע בעצב הנורא שמאחורי הבדידות, בכישלון החד שלאחר האשליה.
בספר מועלות דמויות, היוזמות בשיא בדידותן, פגישות מקאבריות. הדמויות יודעות למעשה, כי הן נועדו לכישלון וסופן, עם כיבוי האורות במקום המפגש, לשקוע עוד יותר עמוק בתהום שממנו באו.
זהו ניסיון בלתי אפשרי, לתת למפגשים, לפחות בתחילתם, אופי נורמלי. כך למשל בסיפור "מבוכת המטוטלת". מנחם מצייר סיטואציה שחיה על-פי כללי השגרה, ומצליח להוביל אותנו למצב שהתובנות העולות ממנו לא שגרתיות, הכל פורץ מעבר לסדר היום המקובל:
  • שבע בערב. הטלפון צלצל. היא זרקה על עצמה חלוק מגבת ויצאה בריצה מהאמבט.
    "הלו, מי שם", אמרה, מתנשפת קלות מהריצה.
    "זה אני, גרשון מהדואר. אני מפריע לך? רצת? את רוצה שאתקשר אחר־כך?"
    "לא, לא, זה בסדר. בדיוק יצאתי מהמקלחת", אמרה ומיד הצטערה על המידע האינטימי מדי לשלב זה של ההיכרות.
    "אז יש לך זמן?"
    "אתה יודע מה, אתה נשמע כזה נחמד ומתחשב, אולי נדבר בעוד עשר דקות. אני אייבש את השיער בינתיים."
    "יופי. אני מבטיח בעוד רבע שעה, כדי שתספיקי, ואפילו תלבשי בגדים יפים לקראת השיחה."
    "ביי", מיהרה לסכם את השיחה וניתקה.
    [הסיפור "מבוכת המטוטלת", עמ' 13]
בהמשך יתברר, כי הבסיס רעוע לגמרי, יוצר מאבק עצום בין תקווה לאובדן, בין זריחה וחושך, בין ציניות ליושרה, בין עצב עמוק למעט שמחה.
הסיפורים מתחילים לכאורה, באופן אופטימי, כמעט כקומדיה. הגיבורים צוחקים על עצמם ותוהים האם יצליחו, או לא, לממש את הפנטזיות שבראשם. אולם, בסופו של דבר, הם נגמרים כטרגדיה. הניסיון לא רק שלא הצליח, אלא נכשל והותיר אחריו שובל של אין-אונות, חידלון ואובדן האמונה של הגיבורים בעצמם. כלומר, הכישלון איננו רק בהווה, אלא יש לו השלכות גם לעתיד. חוסר ההצלחה יגרום לחוסר אמונה של הגיבורים בעצמם ולשקיעה בתוך תוכם.
המחבר נותן לכל אחת מהדמויות הזדמנות להיטיב את מצבה, והוא מכוון אותה לנתיב האפשרויות הפתוחות. הוא עושה זאת, אפילו בצורה לירית, פיוטית, על-ידי הרבה רחמים ואכפתיות. ראו למשל את המכתבים הנפלאים, הפיוטיים, בסיפור האחרון "הקשקשים של אלוהים - אחרית" בעמוד 109, שכותב הגיבור ההולך ומאבד את שפיות דעתו, מכתבים לאהובה, ספק קיימת ספק אלמונית, החוסה בדמיונו. אלו מכתבים שהוא כותב בעצם לעצמו, עד שהם משתלטים עליו ומביאים לאיבוד טוטאלי של שפיות הדעת. לאחר התערבות זו של הסופר, הוא עוזב את הדמויות לנפשן.
לכאורה יש כאן תחושה שהמספר הכל יכול הפסיק למשוך בחוטים. במבט ראשוני זה נראה כאילו הוא משאיר לעלילה להתגלגל מאליה ולדמויות לפעול לפי רצונן, ללא התערבות גורם נוסף. הן עצמן נופלות לתוך הבור שכרו, אשר אופיין כיוון אותן אליו. עצם הנפילה שלהן היא תוצאה של מסלול שהמספר טווה - אלה דמויות שנופלות בגלל טרגדיה של אופי, והמספר ניצב כביכול מהצד - וכל שנשאר לו זה לגלות אמפתיה לדמויות שיצר. בסופו של דבר, האור כָּבֵה, הפגישה נכשלת והמסך האפל יורד ומכסה את הדמויות, כמו לא היו כלל, כאילו כל הפגישה הייתה רק אפיזודה חלומית פרוידיאנית.
ואכן, ניתן להתנחם בכך, שנשכנע את עצמנו, כי כל הסיפורים אינם במציאות, אלא מעין חלום ארוך. זה מסע אשליות, שמסתיים בבוקר, כאשר הגיבורים העלובים יחזרו ליומם הרגיל, האפור, המשעמם. אולי אפילו ישכחו את החלום מאתמול. אבל ברור לנו, שבלילה הבא שוב יחלמו חלום על פגישה ויאמינו כי אכן זו קיימת. כך יעברו לילותיהם.
אולם זו רק חצי נחמה, כי מאחורי זאת, עומד גורלם של עלובי החיים, ציידים המרעילים לילה-לילה את עצמם בחיציהם הם, היורים בעצמם (למשל בסיפור הראשון, "הקשקשים של אלוהים - ראשית"). בסופו של דבר יגיע הסוף הנורא שהם כבר ממתינים לו בתת-הכרתם, כדי לברוח מעצמם ומייסוריהם הקשים. אולי הבריחה היא אל סף השיגעון (כמו בסיפור האחרון, "הקשקשים של אלוהים - אחרית"). על כן, לא פלא הוא שכותרת המשנה של הספר היא "עשרה סיפורי פרוזאק". הספר הוא מסע אל נפש האדם, מסע אל חוסר האפשרות להשתנות.
כדי שהאשליה תהיה שלמה וייווצר מתח רב בחיפוש התשובה לשאלה האם הפגישה הגורלית תתממש, האם היא תצליח, מושקע במסע זה תכנון קפדני של הפגישה. שלב אחר שלב. למשל, כך הדבר בסיפור "דוכן הגורלות":
  • דני הרגיש שכול התוכניות שלו מתקדמות יפה.
    מבחינת ההכנות הטכניות, כפי שהוא אהב לומר, היה מוכן לקראת הפגישה. הוא הספיק לרכוש את כל האביזרים והמתנות שרצה. חסר רק הצלצול הגואל שלה. בזה היה תלוי הכול, תלוי כל כולו בצלצול שלה. הוא חש בתוך תוכו, שהיא לא תאכזב, היא תתקשר. אך מתי? הזמן החולף הגביר את הסקרנות וחוסר השקט. לבסוף, ביום רביעי בערב היא התקשרה.
    [הסיפור "דוכן הגורלות", עמ' 78]
אך הביצוע בעת מימוש הפגישה משתבש בשל אופי הגיבורים, חוסר ההתאמה העמוק ביניהם, ואי ההֲלִימָה בין ציפיותיהם מהמפגש. עיקר הדבר נעוץ בתפיסת הגבר בספר, תפיסה שנבנתה במתכוון על-ידי המחבר, כאנטי-גיבור, אנטי-ארוטי, וחלש. מדובר בחולשה פיזית, חולשה רוחנית ואפילו חולשה מינית. לעומתו, האישה מוצגת כחזקה, בכך שהיא יודעת מה היא רוצה. היא עניינית ומעשית בקשר לאירוע.
  • ...לפתע היא עצרה את הרכב, עשתה סיבוב פרסה ונהגה לכיוון קריית הממשלה. אחרי כביש הכניסה לכנסת, שהיה סגור, מול משרד האוצר וקרוב למשרד לקליטת עלייה, היא עצרה, כיבתה את המנוע והשכיבה את הכיסא. השעה הייתה כבר אחרי חצות. היא הסבירה לו איך להשכיב גם את הכיסא שלו. בעיניים סגורות הם תפסו זה בידו של זה, ונותרו כך, מבלי להחליף מילה, דקות ארוכות.
    ...הוא פלט כמות אדירה של אוויר, ואי-אפשר היה לטעות בצליל הייאוש שנשמע.
    "לא נורא, אמרה. לא אשמתך."
    "אף פעם לא עשיתי זאת במכונית", אמר בשקט, ותהה אם לספר לה שבעצם אף פעם לא עשה זאת כלל.
    "בטח המכונית מפריעה."
    "בעיקר משרד האוצר. כנראה חששתי ששר האוצר יבוא לקחת ממני מס על כל מספר, לכן ויתרתי עליהם", ניסה לצחוק על המצב המביך.
    [הסיפור "עיניים", עמ' 100]
לכן, דווקא האישה החזקה לכאורה, הופכת לדמות הנלעגת והטרגית של סיפור. זאת, עקב הסכמתה להשתתף בפגישה העיוורת, העלובה הזאת וחסרת הסיכוי. ייסוריה קשים, בְּיוֹדְעָהּ כי שמה עצמה ללעג בעיניה ובעיני הקוראים בפרט. ייסורים אלה מתעצמים עוד יותר, על-ידי התחליפים שהיא מוצאת לעצמה כאמור, בסוף הפגישה, תחליפים המעוררים בנו עליבות וחמלה.
הגבר לעומת זאת, חי באשליה שהפגישה הצליחה. הוא מצידו, השיג את הצעצוע שראה בחזיונו, בחלון הראווה המעוות שלו. אין זה משנה אם הצעצוע אמיתי או לא, חי ונושם או לא, אם הוא אדם - אישה או לאו. הוא אינו מבין את הכישלון, היות שלא היו לו שאיפות ארוטיות אמיתיות. הפגישה מבחינתו היא רק מפלט מהבדידות, מפלט מעצמו, היא המשך לזיכרונות ולחזיונות השווא הילדותיים שמלווים אותו כל חייו.
  • "היא דרשה ממני לכתוב את הַסיפור. היא רצתה סיפור כמעט מושלם. טכניקה, תוכן, השראה, הכול. כן. היא העזה לדרוש זאת ממני. ומי אני? עגנון? קפקא? הייתי בסך הכול סטודנט שנה שישית לספרות. אומנם אני חוטא בכתיבה קלה...
    ..."אני דווקא אהבתי להסתובב באותם עולמות נפלאים שביער מוחי ולחפש את הסיפור הכמעט מושלם, על הגיבור הקרוב למושלם, בביטוי הַדֵי מושלם. אהבתי זאת."
    "ומה יוצא לי מזה? סתם סיפור על הכתיבה, על עצמי, מסתובב כמו ג'וק מסוחרר, שנכנס לפאניקה ומחפש תשובה לדרישות המעצבנות שלה, למה-מי היא שתגיד מתי לכתוב? למה-מה היא שתצעק איך לכתוב סיפור כמעט מושלם, אה?
    אם היא רוצה סיפור, היא תקבל איך שבא לי, או שהיא תכתוב בעצמה, נראה אותה! אה!
    [בסיפור "דוכן הגורלות, עמ' 85-84]
בהתאם לכך הפרדוקס הגדול בסיפורים הוא, שהגבר החלש, הנלעג והעלוב, אינו בהכרח הדמות הטראגית האמיתית בסיפורים, ואת תפקיד הטרגיות מעביר המספר דווקא לאישה החזקה והנורמאלית. הטרגיות עברה לאותה האישה שהתגלגלה בתמימותה, באנושיותה, בצרכיה וברחמיה לתוך סיטואציה הזויה, ספק אמיתית ספק דמיונית. אבל, לרווחת הקוראים, לאחר שנרגעו מהלם הסצנה הפרוידיאנית הזאת, הם מאמינים בתוך ליבם, כי האישה תחזור לעצמה ותירפא כנראה, כדי לחיות חיים רגילים (אולי עד המפגש הבא), ומקווים בתוכנו, כי לבסוף היא תלמד את הלקח ממה שקרה. הגבר לעומת זאת, הוא בעינינו מקרה אבוד, וימשיך לחיות בהזיות ולא בחיים האמיתיים, כל ימיו.
לא פלא הוא הדבר שבסיפורים מככבות, לצד הגיבורות, מספר אמהות למודות ניסיון (אולי אפילו ניסיון דומה), ואין פוגשים כמעט אבות. הרי ממילא האבות לא יוכלו לעזור עקב חולשתם הגברית, חולשה אותה הורישו לבניהם.
המוטו של הספר הוא - מסעות ארוטיים המסתיימים באנטי ארוטיקה. עד כדי כך, שבמקום המגע עם האדם החי במפגש, באים חפצים דוממים למלא את מקומו (למשל גלידה הנשפכת על הגיבורה כבר בסיפור הראשון, "הקשקשים של אלוהים - ראשית" בעמוד 5 ועוד מספר פעמים בהמשך, מאוורר המקרר את האווירה באותו הסיפור בפסקה שלאחריה). אם יש לנו עוד מעט תקווה בהתחלת הפגישה, שאולי יתרחש משהו מפתיע, אולי קסם המפגש והכוונות הטובות יביאו לתוצאות חיוביות, הרי מהר מאוד אנו מבינים, מהתנועות וההתנהלות המגושמת של הזוגות, כי הדבר בלתי אפשרי. לאט-לאט הופך המפגש לְפַרְסָה אירונית. האשליה שלנו מתפוגגת. אנו הקוראים, רוצים עוד להספיק לזעוק להם, כי יעצרו לפני שיהיה מאוחר וכואב מדי והכל ייכשל. אבל לשווא, וצעד-צעד אנו רואים סימני דרך המובילים לכישלון. אנו חשים במהלך הפגישה שהטעויות, זו אחר זו, נעוצות באופי הדמויות. עד שכל המסך הופך לקומדיה עצובה של טעויות ולנפילה חזרה לנקודת המוצא של טרם הפגישה.
אפשר אולי לפרוק את המתח הרוחני והארוטי שנוצר אצלנו, והאכזבה, על-ידי כך שאפילו נחייך מהשלומיאליות של הדמויות. לכן בחלק מהסיטואציות חבוי הומור מיוחד, אלא שהוא הומור ציני, אירוני, המבעבע מעליבות הסצנה, כפי שצוטט קודם מהסיפור "עיניים", או כפי שניתן לראות גם בסיפור "מכחולים":
  • "איך אמרתם, השמות?"
    "איטח ודיטה."
    איזה איטח ואיזו דיטה, אמרה לעצמה. יותר מתאים להם צ'יטה ופיתה. רק שלא אטעה ואקרא להם כך בקול רם. ואם כן, אז מה? מקסימום יכעסו. אולי אחר כך יתרגלו. לבסוף עוד יודו לי. חייכה לעצמה.
    [הסיפור "מכחולים", עמ' 23]
אבל בד-בבד עם ההומור אפשר גם להתעצב מחוסר האונים של הדמויות ואפסותן.
הסופר מַשְׁלֶה אותנו על-ידי בנייה טקטית של צעד-צעד למפגש, כאשר לכאורה העניינים הולכים בכיוון הנכון. אך סימנים קטנטנים מרמזים על הבעייתיות. אנו נאחזים בתקווה במתח הארוטי הסמוי, שאולי נחזה כאן במשהו בלתי סביר, מנסים להשתתף בחוויה הארוטית ומלווים אותה בשקיקה, דווקא בגלל המוזריות שלה. לאור זאת, הסוף הטרגי של המפגש, דווקא גורם לנו הקלה. הבנאלי ניצח. השלומיאליות נידונה לכישלון. אין חדש תחת הירח. ההיגיון והמציאות הפסיכולוגית, ניצחו את הבלתי אפשרי. הדבר גורם לנו לקתרזיס ואפילו לפרקים, לשמחה אכזרית לאיד. עונש על שהשלו אותנו כבר בהתחלת המפגש.
נדמה גם, שלמרות התמונה הסיפורית העצובה בסוף, הדבר גורם לאנחת רווחה ולהקלה גם אצל הגיבורים עצמם. הם השתחררו סוף-סוף מהאשליה אליה נקלעו, מהלעג העצמי ששמו את עצמם בו, מהמאמצים האדירים להיות אחרת ממה שהם, מהניסיונות הנלעגים להיות כמו כולם. לפעמים אומנם יש פיתוי לחזור על הניסיון, אולי בצורה משודרגת, אך הכותב אינו מקל עלינו ואינו נותן את תשובתו הברורה לכך. כך נראה בסיום הסיפור "דוכן הגורלות", בפגישה בלתי צפויה של הגיבורים, בדוכן פיס:
  • "לא יודעת, אתה חושב שיש לנו סיכוי ביחד? כמו כל זוג מאוהב ונורמלי?"
    "למה לא", התחמק מתשובה ישירה. "אם תסכימי, שפנפנה שלי, אבוא בערב על סוס לבן לקחת אותך לארמון. אחפש בשבילך "סקס על החוף"."
    "אתה יודע מה? אתה באותם הטלפונים? אם אחליט שכן, אצלצל אליך בערב, ונמצא כבר מועד."
    הוא עזב את הדוכן ולבו הלם. אולי זה היום שלו. אולי עוד יעלה בגורל, ואז יוכל גם להשלים את התוכניות. נדמה היה לו שהוא שומע צליל תזמורת וריקודים. הוא ניסה לדמיין עתיד אחר.
    [בסיפור "דוכן הגורלות, עמ' 88-87]
ברוב הסיפורים זו רק אנחת הקלה וחזרה והתכנסות לתוך עצמם, לתוך מה שהם באמת, לתוך מה שהיה בטרום הפגישה, אל חזיונות וחלומות הבאים במקום המעשים.
הגיבורים חוזרים להיות אנשים קטנים של החיים, עם חלומות גדולים, עם ארוטיקה סמויה הידועה רק להם ושלהם בלבד, מבלי לנסות לחלוק אותה עם אחרים. הם חוזרים אל הבדידות הפרטית, שלפחות היא איננה מביאה ללעג. אלו חזיונות אינדיבידואליים שגם אם אינם מובילים לשום מקום, הם אישיים ולא נלעגים.
לסיכום, כל הפגישות בספר הן דרך ללא מוצא, שאינה מובילה אפילו להצטלבות של אפשרויות. זהו שביל חד-סטרי ההולך ונעשה צר בקצהו, עד שאינו מאפשר יותר לעבור דרכו, ועל הגיבורים לשוב על עקבותיהם. אלא שבינתיים ירד הלילה והחושך שחור יותר. הוא מסתיר את המהמורות והאכזבות הצפונות להם בעתיד, שיהיו קשות ומרות יותר, מתסכלות ובולמות את הכוחות היצירתיים והרצונות האנושיים כל-כך להיות אוהבים ולהיות נאהבים.
כאמור, הסופר הכניס אותנו למערבולת חושנית וארוטית, המסתיימת בתקוות שווא, באכזבה עמוקה ובעצב, ספק מחויך ספק טרגי. כאשר האשליה מתפוגגת, נשאר רק חלל של ריקנות, של תוהו ובוהו רגשי. בסוף הספר אפשר להיאנח אנחת רווחה, על שהשתחררנו מהלחץ האדיר בו היינו נתונים יחד עם הדמויות, או גם למחות דמעה, על המציאות האכזרית המכה דווקא ושוב בעלובי החיים.
את מקומם של הציידים החמושים באומץ ונשק תופשים כאן גיבורים החמושים בנפש שבורה ובתפיסה מעוותת של החיים, ולכן הם נדרשים לשימוש מחזק של הנשק האולטימטיבי של הדור החדש, כדורי פרוזאק.

תאריך:  13/10/2010   |   עודכן:  13/10/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הציידים החדשים - עשרה סיפורי פרוזאק
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורין אריה מוריס
פתיחת האלף הנוכחי, עם קריסת הסכמי השלום ופריצת האינתיפאדה, סימנה את היעלמה של חבורת 'המרד השפוף' של ספרות שנות התשעים. סגירת העשור הראשון מציגה את היענותו של ראש החבורה לדרישת קהלו לשוב אל מוקד היצירה. היענות כפויה ומיושנת שאיננה מהפכנית עוד. עם צאת ספרו החדש של אתגר קרת
משה גרנות
על ספרו של ישראל זמיר "לכבות את השמש" אסטרולוג, 2004, 291 עמודים
הרצל חקק
עיון מחודש בספר של מחבר שהלך לעולמו: "המאבק", רומן מאת אהרן ירושלמי, הוצאת ירון גולן, 544 עמ', 1998    ניסיון להבין את חיינו היום ומאבקנו הלא נגמר לאור ספר שמתאר תקופה בלתי נשכחת
אביטל דוידוביץ'-אשד
'סיגופים ופיתויים', ספרה של פרופ' רלה קושלבסקי המוקדש ל-13 סיפורים מכתב-יד אשכנזי מן המאה ה-13, מעניק לקהל הרחב הזדמנות להתוודע אל מרכיב לא ידוע של הספרות העברית    בסקירתה, עומדת אביטל דוידוביץ'-אשד על ייחודו של הסיפור העברי בימי הביניים, המשקף עולם יהודי שונה מזה העולה מן הספרות הרבנית המוכרת
רועי אורן
עד היום לא נודע מהו מעמדה של אשת ראש הממשלה בישראל    מחקר חדש שעובד לספר מגלה לנו פרטים עסיסיים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il