לא להוקעת הגזענות

גזענות, זו ה"רגילה", הרווחת והפופולארית, לא צריכה להיות מילת גנאי, או עילה להוקעה ולהדרה של האדם הגזען. אין טעם להוקיע את הגזען הפשוט (להבדיל מטיפוסים כמו ח"כ מיכאל בן-ארי). מדובר בבעיה חברתית שצומחת בתנאים מבניים מסוימים של הזנחה, עוני וחינוך ירוד. טוב במיוחד אם לתמהיל הזה מצטרפים זרמים דתיים פונדמנטליסטים. מפגן כזה יכולנו לראות בהפגנה בשכונת התקווה נגד הפליטים האפריקנים, ההפגנה של אנשים פשוטים ומפחדים, ובן-ארי אחד המנצח על הפחד. זו שטות להוקיע את תושבי שכונת התקווה, או להתנשא מעליהם. כל קבוצה אחרת באוכלוסיה הייתה מצמיחה, בתנאים ובנסיבות דומים, פחות או יותר את אותם זרמים עכורים. מי שרוצה לחזק את הגזענות - שיוקיע את הגזענים ה"רגילים", המפוחדים ויאיים עליהם יותר. לחילופין, ניתן להבין את סיבותיה ונסיבותיה של הגזענות כתופעה חברתית ולטפל בה. נכון, הנסיבות אינן קובעות הכל, אלא את הנטייה הכללית של הקהילה: ברמת הפרט יש מי שגם בתנאים הללו מצליחים להתנתק מאתוס הגזענות. מולם, יש מנהיגי גזענות שאופיים האישי לוקח את המרכיבים התרבותיים של הפחד מהאחר, ורוכב עליהם מתוך שנאה מזוקקת. כך בן-ארי, יליד "התקווה", איננו רק תוצר הנסיבות, אלא אישיות ברורה של גזען במוטיבציות ולא רק בפחדים: פשיסט וסדיסט. אבל תושב "התקווה" הממוצע, בדומה לכל אדם ממוצע בכל מקום, איננו סדיסט שהופך למנהיג גזענות, אך גם איננו בעל כישורים ביקורתיים יוצאי-דופן המאפשרים לו להתעלות על הפחד מהאחר. התושבים הפשוטים בעיקר מפחדים, ומתבדלים מסביבה זרה, כדי לשמר קהילתיות מסורתית המוכרת להם ונותנת להם תחושת ביטחון. השבטיות הזאת חזקה אף יותר בקרב אשכנזים מיישובים קהילתיים, מושבים ושאר מרעין ומסננים. בדלנות זו, כל עוד איננה הופכת לשאיפה למרחב סטרילי מזרים, אינה גזענות. גם אם היא לא חביבה עלי ועל רבים, היא עדיין לגיטימית. בדלנותם של החלשים היא הישרדותית יותר, ולכן לא פעם בוטה יותר, אך זה כשלעצמו לא עושה אותם לגזענים יותר מבדלני ההון והיוקרה באליטות. אם כן, גזענות "רגילה", פופולרית, להבדיל ממשנה סדורה, איננה צריכה להיות מילת גנאי. היא מורה על בעיה חברתית, המערבת פחד, הישרדותיות וקהילתיות בדלנית - לכדי תמהיל מסוכן. אין טעם להוקיע את התושבים, אלא לסמן גבולות ברורים בין בדלנות לגיטימית (ובין מחאה סופר לגיטימית על זריקת האתגר הלאומי של קליטת הפליטים לפריפריה החברתית), ובין גזענות שמניעיה הם סטריליות במרחב והתנשאות. גזענות הנובעת מתוך משנה סדורה של שנאה, היא הראויה להוקעה. בכך נוצר פתח לתגובה שונה לפחד, וניתן שביל של כבוד לאדם הקהילתי שרוצה לשמר את בדלנותו בצורה מאוזנת יותר.