להוקיע ולהקיא

האלימות הפיסית והמילולית המפורטת לעיל יוצרת מצב חדש ומסוכן במדינה ומשמשת כר נרחב לפעילות אלימה, גם של בני נוער. דווקא בימים אלה, כשהתגלתה מסכת אלימות בה היו שותפים שלושה נערים שמגיל 12, במשך שנתיים שלמות, התעללו בנער קטין בן גילם, הרסו את גופו ונשמתו - חייבת להישאל גם שאלה אחת נוספת: האם לגור בקרבת אותן "משפחות טובות" - נכון יותר, כלכלי יותר, בטיחותי יותר? ערך דירתנו לא יירד? האם לפרסם שמותיהם אינו מוסרי יותר? האם עורם הלבן מעיד על זכותם, צחותם? אבל במקרה זה אנחנו שותקים, אין הפגנות, לא שלטים, לא עצומות. באיטליה, לאחרונה, בהחלטה תקדימית חייב בית המשפט את הוריהם של חמישה צעירים לשלם פיצוי של 450,000 אירו לצעירה שנאנסה בידי בניהם. בית המשפט במילאנו הטיל את האחריות על הורי הנערים שביצעו אונס קבוצתי בנערה בת 12. ההורים הואשמו בכך כי לא ליוו את תהליך גידול בניהם בהקניית מסרים חשובים, כמו "כיבוד רגשות ורצונות הזולת"; לדעת השופטת, "ההורים לא נתנו מספיק את דעתם לאחריות ולהטמעת הערכים". ואנחנו, המדינה חסרת הסובלנות כלפי האחר, השונה, איננו אפילו דורשים את ענישת אותם הורים שלא מילאו את תפקידם, שלא הקנו לבניהם ערכי חיים בסיסיים, שגידלו בין כתלי ביתם מפלצות אדם, המרעילות את החברה יותר מכל ומשמשות דוגמה נפסדת וקלוקלת לבני נוער אחרים בני גילם. והם, הנערים, בכלל לא נראו שונים... אבל יש להוקיע ולהקיא אנשים כאלה מחברתנו השסועה והמפורדת.