ספרו של אורי בר-יוסף שיצא בימים אלה, 'המלאך', הוא שלב חדש במלחמת ז' ב-ז', זעירא בזמיר, סביב זהותו של אשרף מרואן, סוכן המוסד בימי מלחמת יום הכיפורים.
המגמתיות של הספר ברורה וזו גם חולשתו: הוא נועד להוכיח בסיוע כבד מצד מקורות המוסד באותה תקופה שאשרף מרואן אכן היה סוכן עומק איכותי ביותר, הטוב שהיה לישראל אי פעם. מזה כ-15 שנה ראש אמ"ן ב-73', אלוף אלי זעירא, מפתח את התפישה שלפיה אשרף מרואן היה סוכן כפול ששיטה בישראל.
תולדות הסכסוך בין זעירא לזמיר כבר נדושו וגם עברו מעין הליך משפטי בבוררות של השופט בדימוס
תאודור אור.
העובדה שלספר מטרה יותר מדי ברורה, והיא להוכיח את צדקתו של זמיר ולהציל את כבוד המוסד, אינה מורידה מערכם של הסיפור המרתק שהוא פורשׂ ושל העובדות והפרטים החדשים שמוצגים סוף-סוף כמעט במלואם לקורא הישראלי. לאחר קריאת הספר, עדיין התחושה היא שהקייס לטובת היותו סוכן אותנטי ואיכותי מושתת על הצגת המידע שהעביר במעמד צד אחד. הצד הישראלי. אין לנו מידע פרטני מהצד המצרי אלא רק ראיות נסיבתיות.
אבל בשלב הזה של הפוסט-פרשה הזאת אפשר אולי לעבור לדיון בשתי סוגיות שהן חשובות ועקרוניות יותר מאשר שאלת זהותו של אשרף מרואן. את שתיהן אפשר להעמיד לדיון על סמך ההנחה שהוא היה באמת סוכן אמיתי ואיכותי. האחת היא מדוע אסור למאן דהו להעלות את ההשערה שהוא היה סוכן כפול? וגם אם המאן דהוא היה ראש אמ"ן באותה עת שהסוכן פעל, ויש לו אינטרסים של כבוד אישי וטיהור עצמי, האם זה דבר שאסור לו לעשות בחברה דמוקרטית? יש משהו יותר מדי סטליניסטי בתגובת ראש המוסד לשעבר והעיתונאים והחוקרים שיוצאים להגן בחרון כה קדוש על זכאותו של אשרף מרואן. לאלי זעירא לפחות שמורה הזכות על שהחל למשוך את המסך מעל צד שלם של מידע מודיעיני מלפני המלחמה. לאורך שנים רבות הייתה בציבור תחושה שאמ"ן נושא לבדו באחריות המודיעינית. במשך השנים הראה זעירא לציבור שהיה צד נוסף, הצד האפל, למכלול המודיעיני. כדי לשלול ממנו את הזכות להעלות את סוגיית הסוכן למודעות הציבור נבנה סביב הפרשה תיק שמאשים את זעירא בחשיפת המקור ולמעשה בגרימת תגובת שרשרת שהביאה למותו.
אבל הסוגייה הקשה ביותר נוגעת לשימוש שנעשה במקור הייחודי הזה בשנים שבהן פעל. מרואן הביא מידע על תוכניות המלחמה המצריות, נתן תחושה שאנחנו נמצאים מתחת לשולחן הנשיאות המצרי. דבר מכל המידע הזה לא הוטמע מבצעית בצה"ל ובחיל האוויר. המידע לא השפיע כהוא זה על בניית הכוח הלוחם ועל ההתכוננות שלו למבצע הַצליחה. המידע היה כל כך סודי שכנראה אסור היה להעביר אותו למפקדים בשטח, והוא נותר כסם ממכר ששואפים אותו בשיכרון חושים בחוג הסגור של ראש הממשלה, שר הביטחון וראשי המודיעין.
