הכיצד השמאל בארץ שתק ושותק לנוכח ממשלים עריצים במזרח התיכון ובעולם בכלל? אך את "בעיית פלשתין" הפך למלחמת קיום עבור ציבור שמעולם לא היה עם? איך ניתן להסביר כי השמאל לא נשמע כאשר מיליוני כושים נטבחו ברואנדה, רק עקב היותם בני שבט אחר(טוטסי); וכאשר מיליונים נטבחו בסודן רק עקב סירובם להשלים עם שלטון מוסלמי? מדוע השמאל קפא על שמריו, כאשר בכל מדינות ערב אין ולא ניתן היה לכונן משטר דמוקרטי, ולמרות זאת הדיקטטורים ששלטו ושולטים במדינות אלו נקראים נשיאים?
עם מי השמאל רצה ורוצה שנעשה שלום, עם אסד האב וכעת עם הבן? שני דיקטטורים אשר דואגים רק ל"חמולה" שלהם (עדת העלאווים המהווה כ-11% מכל אזרחי סוריה); ובמה עדיף חוסני מובארק במצרים על חבריו לכיסא בסוריה, בלוב, בתימן? האם מובארק שונה מאוד מהדיקטטורים האחרים-במעט, אך אצלנו הוא נישא על כפיים - גם על כפי השמאל - כי הוא השלים עם "הסכם שלום" עם ישראל (לא שחפץ בכך בכל מאודו, אלא השלים עימו - וזהו התיאור היותר מדויק למצב ה"שלום" עם מצרים). אולם, מובארק הוא דיקטטור - אומנם פחות משכניו, אך שלט בעמו רק על-סמך כידוני הצבא והמשטרה. מעולם לא נערכו בחירות אמת במצרים, קל וחומר בבחירות האחרונות לפרלמנט; אך מובארק לא הסתפק בזיוף התוצאות, אלא מנע בכוח נשק ואיומים פיזיים ממי שרצו להתמודד, ומי שהעז - הואשם באשמות שווא ומצא עצמו בכלא.
מדוע השמאל נאלם דום כאשר התרחשה כמעט מהפכה באירן כנגד שלטון האייתולות? אין חולק כי זו הייתה מהפכה עממית ללא קשר למדינת ישראל ולניסיון השלטון האירני להשגת פצצת אטום; לפיכך חובה היה על כל אדם המגדיר עצמו כליברל, לסייע לעם האירני, או לפחות להפגין תמיכה בו בפומבי. משמע, לשמאל הישראלי אין עניין אמיתי בכינון דמוקרטיה במדינות אחרות, ומאידך-גיסא מאבקו להקמת מדינה פלשתינית בתחום יו"ש, נועד רק כדי לשרוד ולדחות ככל שאפשר רצון הדיקטטורים שמסביב - להשמידנו (קרי, לתת לארי ליטרת בשר כדי להשביע את רעבונו; כמו שנתנו להיטלר את חבל הסודטים בצ'כיה).
מדוע הממשלים השונים בישראל לרבות הנוכחי - תמכו ותומכים במשטרים עריצים כמו במצרים ובירדן? ובעבר, בדרום-אפריקה, באנשי צבא מושחתים במדינות שונות באפריקה? בדרום-אמריקה - ידענו ללכלך ידיים ולסייע לעריצים שונים. תשובת הממסד לאורך השנים הייתה ועודנה: ישראל זקוקה לשווקים, וכדי לשרוד עלינו למכור גם נשק, ולכל מי שחפץ לקנות! זהו הסבר אגואיסטי ואינטרסנטי, מאידך-גיסא הוא מענה מדוע ישראל נחשבת לזרוע הארוכה של ארה"ב במזרח התיכון.
אנו העם שבא לעולם עם ספר הספרים - התנ"ך, וקם מעפרו לאחר שואה שלא הייתה כמותה בעבר, וחייב להיות סמל למוסר, לצדק ולעזרה לפרט! אין פלא כי כאשר מתגלה כי עיקר יחסי החוץ של ישראל נבע מהגנה על רודנים שונים (וזה כלל מכירות נשק, וגם "קצת" נספחים חברתיים כגון: בנייה, תרופות וכדומה), אזי הדבר הביא לגלי שנאה ותיעוב נגדנו בכל פורום בינלאומי. כמובן שייטען נגדי, שכדי לשרוד היינו חייבים בסיוע כנ"ל, וכי כך נהגו כל המדינות ה"נאורות" במערב! אכן, אנחנו לא הראשונים ולא הגדולים בסיוע לעריצים שונים בעולם; אך לנו אסור היה לעשות את שעושים הנבלים הגדולים! כדי לקבל לגיטימציה אמיתית מתושבי מדינות נאורות, היינו חייבים להיות שונים, ובפרט עקב חזרתנו לאזור רווי שנאה ואלימות לאחר 2000 שנות גלות. בסופו של יום, ה"סיוע" שנתנו לממשלים עריצים הרחיב את הכיס, אך עימו באו תיעוב, שנאה וכעת גלגל של אי-לגיטימיות במדינת העם היהודי. הימין יטען, ובצדק, כי העם היהודי שנוא על הגויים ותמיד יימצא תירוץ לכופף ראשו (במקרה הטוב) ולהשמידו, אם ניתן. אולם, זו אינו סיבה כי נהיה כמו הגויים ה"נאורים", נהפוך הוא.
