השבוע (1.2.11) נכנסה לתוקף העלאה נוספת במחירי הדלק, שהגיעה, כדברי הפרשנים, ל"שיא של כל הזמנים". ההעלאה של השבוע היא בשיעור מתון יחסית. כ–1.7% לעומת המחיר בחודש הקודם (ינואר). אבל זה תיאור מטעה. מפני שבינואר הוקפץ המחיר באופן תלול, כי בנוסף לחישוב הרגיל של עידכון המחיר בהתחשב בעליית מחירי הנפט בעולם ושער הדולר, החליט האוצר להקפיץ את גובה המיסוי בשיעור חד של 40% (20% השנה ועוד 20% בשנה הבאה). וכך יצא שמכל שקל שמשלם הצרכן, 57 אגורות הן מס.
ההחלטה על ההתייקרות במחיר הדלק לא עוררה התרגשות מיוחדת בשיח הציבורי. גם הנבחרים לא התייחסו ואישרו אותה במסגרת ההצבעות על חוק התקציב. אבל כשהביצוע נכנס לתוקף חל שינוי. זה התחיל בחודש ינואר והתגבר עם ההתייקרות השבוע.
בכנסת החלו ח"כים להשמיע קולות התנגדות, ליזום דיון בוועדות, להגיש הצעות חקיקה ולהעלות תביעות להפחתת המחיר. הציבור הסתער ערב ההעלאה השנייה על תחנות הדלק במטרה לחסוך כמה שקלים. יש עצומות ברשת, איומים בהשבתות ובהפגנות.
אבל, מקבלי ההחלטות – האוצר ונעריו וגם השר - אדישים בינתיים. הם בטוחים שהגל יעבור. אף לא טרחו להגיב בתקשורת על הטענות כנגד הייקור החד שהטילו על הציבור. גם הצעת אי-אמון בנושא בכנסת לא כל-כך "הזיזה" להם. בינואר פרסמו הודעת הסבר כתובה בה נטען להצדקת ההחלטה כי "ההעלאה נובעת משיקולי מדיניות כללית ואיכות הסביבה".
אבל ברור שאין לייקור קשר הדוק לאיכות הסביבה, כי במצב התחבורה הציבורית כיום, אין סיכוי להפחתה משמעותית בשימוש ברכב פרטי. הנימוק בדבר "שיקולי מדיניות כלכלית" דווקא נכון. אבל הוא ביטוי מכובס ומעוקר, כי משמעותו היא שהייקור (העלאת המיסוי) נועד להוסיף כספים לאוצר באמצעות מס נוסף על הציבור. ולמה העלאת הכנסות על-ידי מס ולא על-ידי חיסכון או התייעלות? כי מיסוי על הדלק זו דרך נוחה לביצוע ותעורר, להערכתם, הכי פחות התנגדות, כי הציבור לא ימחה יותר מדי (הרי אסור להעלות מס הכנסה כי ראש הממשלה התחייב להוריד מיסים).
בכל זאת נראה שגם באוצר מבינים איכשהו שמשהו לא בסדר בהחלטה שלהם. לכן לא נמצא אף בעל תפקיד בכיר שיהיה מוכן לקחת אחריות ולהגן בפומבי על ההחלטה. בניגוד להחלטה על ייקור תעריפי המים ו"היטל הבצורת", שאותם הסבירו בראיונות ובתשובה לשאלות ב"התייבשות מקורות המים" ובשנות הבצורת, במקרה שלפנינו אין נימוק אובייקטיבי שיכול להצדיק את שיעור המס המטורף, פרט לצורך לשאוב עוד כספים מהצרכן (מיותר להזכיר כי מדובר בצעד אחד בשרשרת גזירות והכבדת מיסוי על הציבור בדרך זו או אחרת. דלק, מים, ארנונה ויש עוד דוגמאות).
בתוך כך מעלה ח"כ שאמה-הכהן, יו"ר ועדת הכלכלה המנסה למצב עצמו כמוביל ההתנגדות לייקור הצעה: לחייב את הממשלה לסבסד ב-20 אגורות את מחיר הדלק כשמחירו יעלה מעל 7 שקל לליטר (זה, בערך, שווי העלאת המס שהוטל השנה על הדלק). ממש חכם, יטילו מס ויסבסדו אותו.
לא ברור עדיין אם המחאה הציבורית תתמיד ותתגבר עד שמקבלי ההחלטות יחזרו בהם. אחד הפרשנים שהגיבו בנושא התבדח: כאן זה לא מצרים. כאן לא יוצאים לרחובות כמו בתוניס. כאן צועקים קצת ועוברים הלאה. לא בטוח שהוא צודק. בינתיים הנבחרים יצברו כותרות.
בכל זאת כדאי שראש הממשלה וחבריו בליכוד יזכרו איך, לפני כמה שנים, העיפו אותם מהשלטון בתגובה מאוחרת למדיניותו האנטי חברתית של נתניהו בהיותו שר האוצר.
