זהו ספר שיריה השני של המחברת והרביעי מכלל ספריה. המחברת החלה את דרכה בפרוזה, היא מגישה לקורא מכלול של חוויות בעוצמה סוחפת, מושכת אותו אל עולם הארוס, עד שהוא נאלץ לצלול למעמקי ימו. חשיבותו של הארוס היא אומנם עיקרית ומכרעת בחייו של בן אנוש עלי אדמות, והמחברת לא מותירה ברירה לקורא לאחר מכן, אלא לצוף כשהוא מעלה במוחו הרהורים פילוסופיים נוקבים הקשורים בפלאותיו של עולם זה.
ניתן לחוש עם קריאת שיריה הנפלאים של המחברת את חומה המתוק של האהבה. לעומת זה את טעמו של הניתוק שהוא מר כלענה. הוא קשה וצורב עד עמקי לבב.
הפרידה מתוארת בשיריה של שושנה ויג כדומה לגירוש מגן עדן, ואף אם נעשה בגלל חטאה שלא תסולח הוא כמעין עונש אכזרי שקשה מאוד להשלים איתו.
תאור זה בא לידי ביטוי בעוצמה מרגשת בשיר הראשון שפותח את הספר "אהבתו" עמ' 9 "נזירה לאלוהיה וברחמה כל כיסופיה". האקט הגשמי הכרוך לארוס כשלעצמו הוא ברוטאלי, כמו-כן הוא מביע את שיאה של האהבה הגשמית. בכל זאת הוא מקובל על כלל היצורים בטבע ואף על כלל המין האנושי. הוא חיוני לאין שיעור כי בלעדיו אין המשכיות. בשיר "אהבה צולבת" מביעה הדוברת אמירה זאת.
פרטי האהבה הגשמית וסימניה מתוארים בשיריה של המחברת בצורה מרומזת ועדינה, דבר זה משתקף בשיר אל "ארץ כתמי האהבה" עמ' 12-13. את שבר הבדידות המדכאה וזניחות הנשמה במלוא חריפותה ניתן למצוא בשיר "לו ידעתי הלילות" עמ' 28. ואני מצטט "שביל בדידות ישחיר אורו". ניתן אכן להציב את שירתה של המחברת בשורה הראשונה של היצירה השירית שנכתבה על-ידי משוררות מבחינת ראייה נשית אשר נוגעת בנושא הארוס.
על "הקונטרס שלי"
יכולת היצירה של המחברת פורצת ובאה לידי ביטוי מתוך אותו עולם רוחני עשיר, המאכלס את גנזי נשמתה, ואשר ממנו שואבת המשוררת כוחות מחודשים. ממנו היא בונה את אותה רקמה פלאית של שיריה וכן את מגוון יצירתה בתחומים שונים. דבר זה משתקף בשיר הראשון עמ' 9 "הקונטרס שלי" אצטט את שלושת השורות האחרונות המביעות רעיון זה. "מה אתה יודע/מה אני יודעת/עוד מעט נדע".
עולם מופלא זה מתואר על-ידי המחברת כפורץ גבולות וסייגים של דת ולאום. הוא מוערך על-ידי כלל האנושות, וכל בן אנוש מוקסם מיופיו ומן החן שברקמת ניביו.
"אבא אלכסנדר" המתואר בשיר זה בעמ'10-11, אין לו זהות דתית קבועה. הוא דמות עילאית ונערצת, פעם מופיעה בשיר כדמות "אב" בגלימה של נזירוּת ופעם בדמות "הרב אלכסנדר". שתי הדמויות מופיעות, כשטוהר אור שמימי נסוך על פניהן, עד כדי כך שמרוב הערצה להן, נדמה כי יש ביכולתן להתקשר ישירות אל בורא עולם, מעין סגולה למסור בקשות הכלולות בפתקאות. אותו אב "אלכסנדר" ולעתים הוא מופיע כ"רב אלכסנדר" אוהב את כל הקשור לעם ישראל.
אכן, עם כל ההתנצחויות בין יהדות לנצרות, לאורך כל ההיסטוריה האנושית ישנה מעין השלמה ניצחת בכל הנוגע ליצירה המופלאה של עם ישראל והיא התנ"ך ובכלל זה כל המסרים הבולטים והנשגבים אשר צרורים בספר הספרים. ואני מצטט מתוך מתוך עמ' 10 את השורות המביעות זאת "אני אוהב את החגים, אוהב עברית, אוהב".
ההערכה של המחברת לדמות של האב אלכסנדר דוחקת בה עד כדי נכונות להיכנס איתו למנזר והרי בתוככי המנזר ישנם גם יסודות יהודיים המבוטאים על-ידי שירה מתוך ספר תהילים, ששמיעתם של מזמורים אלה נעימה וערבה לאוזן כל בן אנוש. אכן היסודות של היהדות בדמות של האב אלכסנדר הם כה מוצקים ויקשה להסתירם על-ידי אמצעים שונים. דבר זה מתבטא בשיר חידה בשורה השניה בעמ' 17. "כשאתה מחביא את הצלב/נשארת הגלימה".
בלילה במעוז השקט האלוהי הנפלא ובקול דממה דקה מתרקמים שיריה של המשוררת. כעת מתוך הדומיה בוקעים קולות השיר. אכן אותה הודיה על "קריאת שמע" היא מיותרת. רעיון זה משתקף בשיר "שמע על המיטה". עמ' 18.
אותו עם יהודי אשר הגיש לאנושות את היצירה הנפלאה ביותר והיא התנ"ך נרדף עד צוואר בכל הדורות ולא ידע מנוח לכף רגלו, בהיותו נע ונד בין האומות. עתים נדמה לאלה מבניו שעדיף להם יותר להתבולל ולהיטמע בין הגויים, אך גם אקט זה של טמיעה לא הועיל. הגויים חיפשו אותם תמיד וגילו את מוצאם היהודי, כמו המשורר היינה ואחרים. רעיון זה משתקף בשיר "מיהו יהודי" עמ' 21 אצטט מתוך השיר את השורות "גם כשתהיה כומר ותתלהט בכנסייה אתה יהודי". רדיפתו של היהודי, יסודה בקנאות תהומית שגרמה להקזת דם רב ואשר נתקפחו בה חייהם של ששת מיליונים מבני עמנו ואשר בעקבות זאת קמה מדינת היהודים.
המחברת מוצאת קשר הדוק בין המילה "חמלה" למילה "אהבה", כה קשה למצוא אהבה אמיתית שאינה תלויה בסייגים של דת ולאום, וכן אהבה אשר גם חוצה גבולות, אהבה כזאת מהולה בחמלה רבה, אשר פורצת ממעמקי הלב רוויה בתכול שמים, בטוהר ובתום, כך מתוארת החוויה הנפלאה הצרורה באהבה כזאת בשיר "חמלה" עמ' 29.
"בלי גלימה, בלי שק, בלי כלי קודש, צריך למצוא אדם עם חמלה". המשוררת מחמת עיסוקה בצורכי החיים מתרחקת מעולמה האהוב, אך תמיד תשתוקק ל"מוזה". כמה נעים לכל יוצר אותו רגע של השראה שפוקד אותו לפתאום ואז מתחברות המילים הכתובות והופכות לשיר הנולד באהבה גדולה. חוויה זו משתקפת בשיר שבעמוד 38, "השיר החדש של האהבה".
עם כל הקשיים והרדיפות שהיו לנחלתו של עם הספר בצעדו עלי ארץ רבה, הוא שורד עטוף בחיבוק אלוהי כשמלפניו הנצח. הוא פרוש על פני כל הגלובוס אך תמיד יש לו הברכה הצרורה בעתיד, כשמלפניו היכולת לממש את חירותו בארץ המובטחת. שם מקומו הטבעי ושם הוא יוכל להיות אדון לעצמו. כך משתקף מן השיר "אדון לעצמך" עמ' 54-55 "שם בעמק בעתיד המובטח, תפגוש את הארץ בה תהיה אתה אדון לעצמך".
