התאמה בין משקיע לבין העסק דומה במידה מסוימת לשידוך בין בני זוג. זו יכולה להיות חוויה מוצלחת - "תחילתה של ידידות מופלאה", ומאידך זו יכולה להיות גם חוויה פחות מוצלחת. יש הרבה פרמטרים שיקבעו את עתידה של ההתקשרות.
מצד בעל העסק או המיזם, המשקיע צריך לענות על צורך אמיתי ויש ציפייה שהוא יאפשר את ההתקיימות של העסק או ימנף אותו. בעלי עסקים מחפשים משקיע מכל מיני סיבות - יתכן שלעסק אין דור ממשיך ובעל העסק הוותיק מחפש "דם צעיר", או שבעל העסק מחפש משקיע שגם יזרים כסף לעסק וגם יביא איתו יכולות בתחום מסוים ויגדיל את פוטנציאל השוק.
מצדו של המשקיע ההשקעה היא קודם כל אמצעי להגדיל את ההון. משקיעים ובעלי עסקים יכולים לאתר זה את זה על-ידי חיפוש בעיתונות, באתרי אינדקס, קשרים אישיים, מתווכים מקצועיים ועוד. בדרך כלל אנשים פונים לתיווך עסקים אם אין להם קשרים מתאימים, או שאין להם אפשרות להקדיש זמן לאיתור יעד להשקעה, וגם בגלל מורכבת התהליך הם מעדיפים שאנשי מקצוע ייקחו אחריות על כל השלבים: הערכת שווי, בדיקת נאותות, התכנות, תוכנית עסקית, ועוד.
איך תדע אם קיבלת הצעה טובה להשקעה?
כדי לבצע השקעה אופטימאלית צריכה להיות התאמה בין המשקיע לבין העסק מכמה היבטים:
1) העסק צריך להתאים לתוכנית פעולה של המשקיע אשר גובשה היטב מראש. זהו השלב הראשון בטרם קופצים על העגלה. תוכנית פעולה (אסטרטגיה) הכרחית לשם בחינת ההשקעה והיא עוזרת למשקיע להגדיר במה משקיעים, באיזה מחיר, ואיך ממזערים הפסדים או נזקים במקרה הצורך. האסטרטגיה היא עוגן ההשקעה ולכן חשוב לא לסטות ממנה.
2) כבר בשלב מוקדם כדאי שהמשקיע יגדיר מה העסק צריך ממנו ובאיזה סוג של מעורבות הוא עצמו מעוניין: להיות מנהל פעיל, חבר בוועד מנהל שמתכנס אחת לרבעון ומייעץ, בעל שליטה חלקית, בעל שליטה מלאה בחברה וכו'. ככל שמידת המעורבות של המשקיע גדולה יותר ובמידה והוא יבחר ממש ב"מיקרו-ניהול", כך רצוי שהתחום של העסק יתאים לתחומי הידע והניסיון שלו.
למשקיע שמכיר את הזירה העסקית: מתחרים, איומים, יתרונות, הזדמנויות וכו' - יש יתרון עצום. אפשרות אחרת היא להשקיע גם כסף וגם ידע מבלי להיכנס לניהול השוטף. צריך לבחון למה העסק באמת זקוק. לפעמים עצה אחת טובה ממשקיע מיומן שווה כמה שנות ניסיון.
3) אופי ההשקעה קשור למאפייניו האישיים של המשקיע: חשוב לדעת האם המשקיע הוא סולידי, או חובב סיכונים. בהקשר זה חשוב לבחון מה המצב הסוציו-אקונומי, הסטאטוס משפחתי, ועוד מדדים רלוונטיים. יש משקיעים שמעוניינים לקחת סיכונים גבוהים ולהשקיע בתחום ראשוני, חדשני, שטרם נוסה, ויש אחרים שמעדיפים למזער סיכונים למינימום. וישנם אלה שנוקטים מעין "מדיניות- אמצע".
כך לדוגמה, איש עסקים שכיהן במשך שנים רבות כמנכ"ל שכיר של רשתות גדולות, סיפר שכאשר הגיע לעצמאות כלכלית (הוא צבר הון עצמי נכבד) הרגיש שזה הזמן לקחת סיכונים. למרות ההצהרה האמיצה שלו, אם בוחנים כיצד בחר לבנות את העסק האישי שלו, ניתן לראות שיחד עם התעוזה שלו, הוא הגביל את רמת הסיכון בצורה מאוד מחושבת.
דרכו החדשה כללה הקמת קרן השקעות בשותפות עם אנשי עסקים נוספים, רכישת נכס נדל"ן בחו"ל ופתיחת חנות ייחודית למוצרי מזון במרכז הארץ. הוא בחר לפזר את ההשקעה על פני מספר תחומים: הון, נדל"ן וקמעונאות. הוא השקיע ביותר מאזור גיאוגרפי אחד - גם בישראל וגם בחו"ל, והגן על ההון העצמי שלו כאשר חבר לשותפים.
משקיעים תמיד נכנסים להשקעה באופטימיות רק אחרי שבוצעו כל הבדיקות האפשריות, אבל העובדה היא שחלקם נאלצים לבסוף למחוק את ההשקעה. אין עסק שאין בו סיכון וכל משקיע מנוסה יודע שלא קיימת נוסחה להצלחה לגמרי בטוחה. אמצעי זהירות נוסף שניתן לנקוט הוא למקד את ההשקעה ב-After Markets - שווקים שמבוססים על קיומם של שווקים אחרים, ומשלימים אותם.
לדוגמה, שוק הדיו למדפסות משלים את שוק המדפסות, מפני שלקוחות שרכשו מדפסת בהכרח יצטרכו לקנות דיו, ולכן זה נחשב ל"אפטר-מרקט". מבחינה הסתברותית, האמרה "מי שמסתכן - מרוויח" יכולה להיות נכונה אבל אפשר לקחת סיכונים בצורה מושכלת, וחשוב לזכור שגם ברמות סיכון מתונות יחסית יש סיכויי הצלחה טובים. העצה הכי טובה שאפשר לתת למשקיע היא: נהל את הסיכונים כדי שהם לא ינהלו אותך.
